שיר:
אתרוגים/ נופר בר 




אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶתְרוֹגִים,

מַגָּעָם מְחֻסְפָּס.

כְּאִלּוּ  נֶאֱמָר

שׁוֹנִים אָנוּ מֵחֲבֵרֵינוּ.

מְבֻשָּׂמִים בְּנִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר

טַעֲמָם, מְתַקְתַּק וְאַחֵר .

מֵאַרְבַּעַת הַמִּינִים

לַסֻּכָּה הוּא נִכְנַס.

מַבִּיטִים בּוֹ בַּהַעֲרָצָה

מְרֻצִּים  כִּי הוּא

מֻשְׁלָם וּבַפִּטָּם

אֵין פְּגָם.

וְרַק אֲנִי מַבִּיטָה

וּמְדַמְיֶנֶת אוֹתוֹ

בְּבַקְבּוּק אַלְכּוֹהוֹל.

הַמַּשְׁקֶה הַסּוֹדִי

הַמַּרְפֵּא הַכֹּל.

ווֹדְקָה אֶתְרוֹגִים