סיפור:
גוגל נשמות/ אבי כהן 
ארטמידורוס שהה בחברתי. הוא קרא פוסט פה פוסט שם, נושף בעורפי.
"לחלק אני יכול להציע מזור, לחלק נחמה. למשוררים אין לי מה להציע. אל לשירה לשאוף אל הרטוריקה!"
לא הסכמתי.
"לך איני יכול לעזור!" פסק בנחרצות, ויצא אל הבלקון.
אומנם נתקפתי בעקצוצי חרטה, אך הרמתי את היד בתנועה
מוסכמת שנקבעה מראש. קסיוס וקסקה עטו על הרטוריקה, מכלים ממנה כל חלקה טובה.
זאת האלכימיה במיטבה, רטוריקה שהופכת שירה, ולהפך.
ארטמידורוס היקר, במותו ציווה לנו שירה, ובחייו רטוריקה.
