שיר:
הֱיוֹתִי /  אֲבִיבָה גּוֹלָן

אֵשׁ הָאַשְׁמָה

אֵינֶנָּה מְקוֹנֶנֶת בִּי עוֹד,

יוֹדַעַת אֲנִי עֵרֶךְ עַצְמִי וְחֵרוּתִי.

לֹא כְּמוֹ בָּעֵת הַהִיא,

כְּשֶׁלָּהֲבָה בִּי לְלֹא רַחֵם

וְלֹא הִתְרַצְּתָה מֵעַצְמָהּ.

הִנְנִי מַצְהִירָה

עַל כִּי לֹא עָוֶל בְּכַפִּי,

טֹהַר צִדְקַת הֱיוֹתִי.

לֹא אָשַׁמְתִּי, לֹא בָּגַדְתִּי

לֹא נָשָׂאתִי שֵׁם חֲבֵרִי לַשָּׁוְא.

תְּהֵא חֶלְקַת אַדְמָתִי

מַנְבִּיטָה זַרְעֵי אוֹרָה

אַךְ טוֹב

חֶסֶד וְרַחֲמִים

יִשְּׂאוּנִי

עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

עַל כַּנְפֵי הַשִּׁירָה.