שיר:
בָּתִּים אִלְּמִים, בָּתִּים חֵרְשִׁים/ יעקב ברזילי

בִּשְׂדֵרַת אַף אֶחָד

בּוֹאֲכָה שׁוּם מָקוֹם

רְדוּפֵי זִכְרוֹנוֹת

בּוֹרְחִים, נִּמְלָטִים

אֶל הַשְּׁנַיִם שֶׁשָּׂרְדוּ

שְׂרִידֵי שְׁנֵי בָּתִּים.

אֵי-שָׁם בִּקְצֵה הַכְּלוּם

דֶּרֶךְ לְלֹא מוֹצָא

אִלְּמִים וְשׁוֹתְקִים

פְּעוּרֵי דְּלָתוֹת,

כְּמוֹ תַּחֲנַת מַעֲבָר

לְרוּחוֹת נִמְלָטוֹת.

בְּמַעֲלֵה הַמּוֹרָד

בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא נִגְמַר

שְׁנֵי גוּשִׁים גַּלְמוּדִים

קֵרְחִים מִגַּגּוֹת,

רַק הַשִּׁמָּמוֹן לְבַד

פּוֹרֵץ בִּשְׁאָגוֹת.

בְּפִסְגַּת הָעֵמֶק

לְמַרְגְּלוֹת צוּקִים

זוּג בָּתִּים עֲלוּבִים

מְרֻסְקֵי קִירוֹת,

מִתְרַפְּקִים אֱלֵי עָבַר

אֶל תְּקוּפַת הַטִּירוֹת.

                                                                2

בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים

נֶעְדֶּרֶת תַּמְרוּר

נִעְנְעוּ הַבְּקָתוֹת,

אֵיךְ הַזְּמַנִּים חָלְפוּ

לֹא נוֹתַר מֵאֻמָּה, גַּם

הַזִּכְרוֹנוֹת דָּלְפוּ.

בֵּין שׁוּרוֹת בְּרוֹשִׁים

נָחִים תִּלֵּי עָפָר

שְׁנֵי בָּתֵּי מַחֲסֶה

אֲפוּפֵי עֲנָנִים,

וְזוּג חֵרְשִׁים שׁוֹמֵעַ