שיר:
מאמא/ אמיר סומר
צילום: גל יצחק

כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי הָיָה לִהְיוֹת שָׁם
כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי הָיָה לִהְיוֹת שָׁם
נָם בֵּין הָעֲרָבָה הַבּוֹכִיָּה לְלִבְלוּב הַשּׁוֹשַׁנָּה
כְּמוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִתְעוֹרַרְתִּי כְּמֻכֵּה־יָרֵחַ
כְּשֶׁהַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָפַךְ לְגֶבֶר מָנִי־דֶפְּרֶסִיבִי
מְאֻכְזָב מֵהָעוֹלָם כְּמוֹ הוֹלְדֶן מֵ"הַתַּפְסָן".
זֶה נָכוֹן מָאמָא, אֲנִי חוֹלֶה בְּמַחֲלָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ נֶפֶשׁ
וְדָבָר כָּזֶה לֹא יוֹפִיעַ בַּזַּ'רְגּוֹן הָרְפוּאִי
אֶלָּא בְּרוּחָם שֶׁל אָמָּנִים וְנָשִׁים שֶׁיָּדְעוּ
אֶת הוֹרָאוֹת הַהַרְכָּבָה שֶׁל הָעוֹלָם.
וְאִם תִּשְׁאֲלִי מַדּוּעַ וְאֵיךְ?
אֶעֱנֶה, כִּי הַנֶּפֶשׁ רֵיקָה
כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה כְּשֶׁבָּאתִי לָעוֹלָם.
כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי הָיָה לִהְיוֹת שָׁם
בְּמַעֲרֶכֶת יְחָסִים שֶׁנָּעָה בְּמַעְגָּלִים
עֲלִיּוֹת
יְרִידוֹת
שֶׁנִּכְלְאוּ בַּאֲזִקֵּי פַּרְוָה מְצֻעֲצָעִים
כְּמוֹ יַחֲסֵי מִין מִזְדַּמְּנִים
אֶת יוֹדַעַת מָאמָא
כְּמוֹ רַכֶּבֶת הָרִים
שֶׁנָּעָה בָּעִיר כָּזֹאת
שֶׁבָּהּ סִפּוּרֵי מִיטָּה הוֹפְכִים לְמִיתוֹלוֹגְיָה.
כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי הָיָה לִהְיוֹת שָׁם
בְּתוֹכֵךְ. מוּכָן לְהִלָּחֵם נֶגֶד כָּל
הַהַפְרָשׁוֹת, הַזַּעַם וְהַיָּגוֹן.
הָיִיתִי מוּכָן לָמוּת בִּשְׁבִילֵךְ
מְפַרְכֵּס אֶת נְשִׁימוֹתַי כְּחַיָּה-דְּרוּסָה
הָעִקָּר לֹא לְהַבִּיט בְּמִישֶׁהוּ אַחֵר כּוֹבֵשׁ אֶת הַמַּמְלָכָה.
אַל תִּדְאֲגִי מָאמָא, "הַגֶּשֶׁם יִשְׁטֹף אֶת אֲבַק הַטַּנְקִים",
אָמַר הָרָמַטְכָּ"ל עַל דְּבָרִים שֶׁלֹּא נוֹגְעִים רַק בָּךְ וּבִי, אֶלָּא בִּמְדִינָה שְׁלֵמָה.
אֲנִי לֹא מַאֲמִין לְאַף מִלָּה. אֲנִי לֹא מַאֲמִין לְאַף פִּסָּה מֵהָעוֹלָם,
חוּץ מִמֵּךְ כְּשֶׁאַתְּ הוֹפֶכֶת לִקְלִישָׁאָה רוֹמַנְטִית.
כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי הָיָה לִהְיוֹת
בְּכָל מָקוֹם בָּעוֹלָם
לָשִׁיר לָךְ כְּמוֹ דִּילֶן "מָאמָא אַתְּ אֶצְלִי בַּמַּחְשָׁבוֹת"
לִתְפֹּס טְרֶמְפִּים כְּנַוָּד
לְהַכִּיר מֵאָה פַּרְצוּפִים בְּיוֹם
לָגוּר בְּתוֹךְ מַחְשֵׁב
לִשְׂחוֹת בִּבְרֵכָה מְלֵאָה אַלְכּוֹהוֹל
לַהֲפֹךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְבֵית מִרְקַחַת לְכַדּוּרִים
לִגְזֹר כַּרְטִיסֵי אַשְׁרַאי, כְּאֵב וְגִזְעָנוּת.
אַךְ אַתְּ יוֹדַעַת מָאמָא, זֶה עוֹלָם מְטֹרָף
שֶׁבּוֹ מִסְתּוֹפְפִים בְּבִצּוֹת אוֹ בַּהֲרִיסוֹת שֶׁל בָּתִּים
שֶׁנִּמְצָאִים בִּלְבָבוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים.
אַתְּ יוֹדַעַת מָאמָא, זֶה עוֹלָם מְטֹרָף בִּמְיֻחָד בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ
נוֹתְנִים לָאֱנוֹשׁוּת סַם הַרְדָּמָה, שֶׁכֵּן אַחֶרֶת הִיא לֹא תּוּכַל
לָשֵׂאת אֶת עַצְמָהּ.