סיפור:
דיאלוגים מהמוסך/ אבי כהן

_______________

ישבתי במוסך של הנק- חיקוי זול לדמות מסיפור של בוקובסקי, ומכונאי נפלא שיודע לכוון כל מנוע, ולהוציא ממנו שירה.

"היי אבי, באת לפרק אצלנו אלפיה." אמר ונשף עלי אלכוהול בריח גריז

"לא אם זה תלוי בי הנק" השבתי.

"אבל זה לא." כאן המוסכניק האלוהים!" פסק.

"כן אני יודע. ניטשה לא חשב לחפש אותו כאן, ובצדק, למי יש כסף לזה."

הנק לא צחק, הוא זרק את המכבי לפח, וחזר לשיחה:

"אז מה קורה בחיים שלך, אתה עושה משהו עם הכישרון שלך."

"כמו למשל ?" החזרתי בשאלה.

-"למשל , היית יכול להיות משורר."

-"משוררים מתים בתוך סירים רותחים של חרא. מה לא קראת?"

-"זאת שורה שלי, אני הנק, שכחת?"

-"בכל אופן אני מעדיף לשבת על הספוג כורסה הזה, ולהתבונן בזמן נוזל כמו אלכוהול מחבית מחוררת, מאשר להיות משורר."

"אני לא יודע לגבי המשוררים אבי, אבל שתדע שאתמול הילד של ג'ו חרבן על הספוג כורסה הזה, ככה שכבר עכשיו אתה טובל בחרא ."

"הוא לפחות לא רותח הנק" נשארתי במקומי: "תגיד מוסכניק הייתי יכול להיות, הנק?"

"לא! דוגרי לא. אני לא מעסיק בטלנים מוכשרים. משוררים רגישים רק למנוע שלהם , מה להם ולכיוון מנועי האחר."

"בחיי הנק שאתה פי אלף משורר ממני, בא לי לשכב עכשיו מתחת למנוע של אוטו ולעשות איתו אהבה."

"טוב אבי אני הולך להוציא מהמקרר בירה קרה, אתה רוצה משהו."

"לא...בעצם לא... אחכה פה."

"חבל, היית יכול לעשות משהו עם הכישרון שלך."

"גם אהבה עם בקבוק אלכוהול זה משהו."