סיפור:
על הספסל/ אירית סלע
על הספסל בצד בקצה השדרה הוא התכרבל, עטוף בשקי מלט ריקים שהשאירו הפועלים מהבניין הסמוך ,לפנות בוקר כבר חשים את הצינה.
נו ,החגים בדרך. באחד העיתונים שמחממים את כפות רגליו ראה שבאיזה שהוא מקום חצב פורח.
כשהסתובב תוך כדי השינה העמוקה שתפס, מידי פעם, נפלט ענן של אבקת מלט והוא הגיב בהתעטשויות חזקות, "אפטשים" כמו שהיו אומרים בבית לפני הרבה שנים
בבית הקפה הסמוך קפה בשם: "שום מקום" התקבצו אנשים, מהחריץ בעיניו ה"עצומות" ראה שהרוב נשים ועכשיו הוא שמע קול אישה קורא דבר מה בהטעמה, שירה? מלמל לעצמו קם והתגנב עד מתחת למרפסת החיצונית הקטנה, כן ,מחיאות כפיים וקול אחר עכשיו קורא גם הוא בהטעמה רבה ,הפעם קולו של גבר, בחור צעיר, זה עם השער הארוך השחור, שיער בנפשו. הוא ראה אותו נכנס עם בחורה מקורזלת וצחקנית.
שוב מחיאות כפיים ונגינת סקסופון פורצת מהמרפסת והחלונות. הוא מקשיב רוב קשב ומנסה להחליט אם זה ג'ז או משהו אחר רך ומייבב
כל כך שקוע היה בלנחש עד שלא שם לב לבחורה שהתקרבה אליו עכשיו, היא נעמדה מולו ,הצחקנית, הושיטה לו יד.
-אני אלמוג אמרה, ואתה?
מיהר לנקות את ידו במכנס המלוכלך והושיט לה אותה בהיסוס כשהוא לוחש- גבי, גבריאל,אבל גבי זה בסדר,
-מה מעניין אותך, מה קורה בפנים, היא שאלה השירים או הנגינה?
לא ,אני מצטער ,לא רציתי להפריע הנה אני הולך.
-לא, רגע עצור, קראה אחריו והושיטה יד לעצרו,
-אתה רוצה להיכנס?
-להקשיב אולי להשתתף?
-אני לא יכול ,מיהר לענות ,אני, אני מלוכלך ,היא צחקה שוב ומשכה אותו אחריה אל תוך בית הקפה, הבחורה שקראה, סיימה לקרוא עוד שיר ותוך כדי מחיאות הכפיים הם נכנסו.
-תכירו את גבי, גבריאל הוא השכן מהספסל ונראה לי שהוא חובב שירה. כל המבטים הופנו אליו והוא הרגיש רצון לברוח בורח בחזרה החוצה לספסל הבטוח שלו.
אחד הבחורים התקרב אליו -אני אבנר הסקסופוניסט שזייף מיקודם ,אז מה תשמיע לנו? גבי הכניס את ידו לכיס מכנסיו והוציא פנקס צהוב קטן ומקומט פתח את העמוד הראשון וקרא בקול חלש שהתגבר ככל שהמילים מיהרו לצאת אל החלל לרדוף ולהתחבר מילה מילה למשפט אחד ארוך ופוצע
אל
תשלפו
הסכין
מולי
אל
תניחו
את
האצבע
על
הדק
האקדח
כשאכנס
לביתכם
באשון
לילה
לא
אגע
בנפשותיכם
עליהן
כבר
ויתרתי
מזמן
רק
פרוסת
לחם
אחת
אני
רוצה
וכוס
חלב
כדי
להמשיך
להתקיים
כדי
לא
להפסיק
לחיות
לא
לפנות
את
מקומי
על
הספסל
להלום
קרב
הבא
בתור...
סיים לקרוא ,נשמעו קולות התייפחות .
הוא החזיר את הפנקס לכיס ופנה לצאת. זוגות ידיים הופנו אליו מחזיקות-לחם, עוגה, פיתה או בקבוק קולה שזה עתה נפתח.
גבי חייך לקח את הפיתה ובקבוק הקולה ויצא חזרה אל הפינה שלו.
בעיתון יום ראשון כתוב היה הומלס קפץ מקומה חמישית של בניין בבניה.
