סיפור תלמודי:
שלמה מזמן את מלכת שבא/ מתוך מדרש משלי

לְעֵת הַבֹּקֶר יָצְאָה מַלְכַּת שְׁבָא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַשֶּׁמֶשׁ,

וְהִנֵּה הֶחֱשִׁיכוּ הָעוֹפוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

שָׁלְחָה הַמַּלְכָּה יָדָהּ בִּבְגָדֶיהָ

וְקָרְעָה אוֹתָם,

וְהָיְתָה תְּמֵהָה וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת.

יָרַד אֵלֶיהָ תַּרְנְגוֹל הַבָּר,

רָאֲתָה וְהִנֵּה אִגֶּרֶת קְשׁוּרָה בִּכְנָפָיו,

הִתִּירַתָּהּ וְקָרְאָה אוֹתָהּ, 

וְכֵן הָיָה כָּתוּב בָּהּ: "מִמֶּנִּי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ – שָׁלוֹם לָךְ, שָׁלוֹם לְשָׂרַיִךְ!

הֲלֹא יָדַעְתְּ שֶׁהִמְלִיכַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה

וְעַל עוֹף הַשָּׁמַיִם

וְעַל שֵׁדִים

וְעַל רוּחוֹת וְלִילִין,

וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, דָּרוֹם וְצָפוֹן בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי.

עַתָּה אִם תֹּאבוּ וְתָבוֹאוּ וְתִשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמִי, אֶעֱשֶׂה לָךְ כָּבוֹד גָּדוֹל מִכָּל הַמְּלָכִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנַי;

וְאִם לֹא תֹּאבוּ וְלֹא תָּבוֹאוּ וְלֹא תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמִי, אֶשְׁלַח עֲלֵיכֶם מְלָכִים וְלִגְיוֹנוֹת וּפָרָשִׁים.

וְאִם תֹּאמְרוּ: מִי הֵם הַמְּלָכִים וְהַלִּגְיוֹנוֹת וְהַפָּרָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה?

חַיּוֹת הַשָּׂדֶה הֵם הַמְּלָכִים,

עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם הֵם הַפָּרָשִׁים,

וְהָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים וְהַלִּילִין הֵם הַלִּגְיוֹנוֹת,

שֶׁיְּחַנְּקוּ אֶתְכֶם עַל מִטּוֹתֵיכֶם בְּתוֹךְ בָּתֵּיכֶם,

וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה יַהַרְגוּ אֶתְכֶם בַּשָּׂדֶה,

וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם יֹאכְלוּ אֶת בְּשַׂרְכֶם מֵעֲלֵיכֶם".

וּכְשֶׁשָּׁמְעָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶת דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת,

שָׁלְחָה יָדָהּ שֵׁנִית בִּבְגָדֶיהָ וְקָרְעָה אוֹתָם.

שָׁלְחָה וְקָרְאָה לַזְּקֵנִים וְלַשָּׂרִים

וְאָמְרָה לָהֶם: לֹא יְדַעְתֶּם, מָה שָׁלַח לִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה?

עָנוּ וְאָמְרוּ לָהּ: "אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֶת מַלְכוּתוֹ אֵין אָנוּ מְכַבְּדִים".

וְהִיא לֹא בָּטְחָה בָּהֶם וְלֹא שָׁמְעָה לְדִבְרֵיהֶם.

שָׁלְחָה וְקָרְאָה לְכָל סַפָּנֵי הַיָּם

וְהִטְעִינָה אוֹתָם בְּרוֹשִׁים וּמַרְגָּלִיּוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת.

וְשָׁלְחָה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים נְעָרִים וּנְעָרוֹת,

כֻּלָּם בְּנֵי שָׁנָה אַחַת,

בְּנֵי חֹדֶשׁ אֶחָד,

בְּנֵי יוֹם אֶחָד

וּבְנֵי שָׁעָה אַחַת.

כֻּלָּם בְּנֵי קוֹמָה אַחַת

וּבְנֵי קֶצֶב אֶחָד

וְכֻלָּם מְלֻבָּשִׁים לְבוּשֵׁי אַרְגָּמָן.

וְכָתְבָה אִגֶּרֶת

וְשָׁלְחָה בִּידֵיהֶם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: "מֵעִיר קִיטוֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים;

וְעַתָּה שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ מִקֵּץ שָׁלוֹש שָׁנִים".

מִקֵּץ שָׁלוֹש שָׁנִים בָּאָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁבָּאָה מַלְכַּת שְׁבָא,

הוֹצִיא אֵלֶיהָ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע,

הַדּוֹמֶה לְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שֶׁיּוֹצֵאת לְעֵת הַבֹּקֶר,

וְדוֹמֶה לְכוֹכַב נֹגַהּ שֶׁמֵּאִיר וְעוֹמֵד בֵּין כּוֹכָבִים,

וְדוֹמֶה לְשׁוֹשַׁנָּה שֶׁעוֹמֶדֶת עַל פַּלְגֵי מַיִם.

וּכְשֶׁרָאֲתָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, יָרְדָה מִמֶּרְכַּבְתָּהּ.

עָנָה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְאָמַר לָהּ: "לָמָּה יָרַדְתְּ מִמֶּרְכַּבְתֵּךְ?"

הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה לו: "לֹא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַתָּה?"

עָנָה וְאָמַר לָהּ: "לא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֲנִי, אֶלָּא אֶחָד מִן הַמְּשָׁרְתִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו".

וּמִיָּד הֶחֱזִירָה פָּנֶיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ וּמָשְׁלָה מָשָׁל לְשָׂרֶיהָ:

"אִם לֹא רְאִיתֶם אֶת הָאֲרִי, בּוֹאוּ וּרְאוּ אֶת רִבְצוֹ;

וְאִם לֹא רְאִיתֶם אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בּוֹאוּ וּרְאוּ אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָעוֹמֵד לְפָנָיו".