שיר:
קיץ ארוך/ קתרינה בבקינה מאוקראינית: אנטון פפרני
קַיִץ אָרֹךְ. שְׁמַע, אֲנַחְנוּ נִחְיֶה לָעַד בָּעוֹלָם.
יִרְבּוּ הַמִּשְׁמְשִׁים, וְהַנַּעְנַע תִּצְמַח בְּעַצְמָהּ
מִבַּעַד לָאַסְפַלְט, וְהַשְּׁחָפִים יָחוּגוּ כְּהֶרְגֵּלָם
מִדֵּי עֶרֶב מֵעַל הַמִּפְרָץ בְּשַׁחַק עוֹטֵה דְּמָמָה.
קַיִץ אֵין-קֵץ. רְאֵה נָא אֵילוּ אַגָּסִים יָפִים
אוֹמְרִים שֶׁמֵּאָז הַמִּלְחָמָה קָטִיף כָּזֶה לֹא נִרְאָה.
הַגֵּאוּת מְבִיאָה בַּלֵּילוֹת חַלּוּקֵי אֲבָנִים וּצְדָפִים,
כְּאִלּוּ רְמָזִים וּבְרָכוֹת לִי וּלְךָ הִיא מַשְׁאִירָה.
קַיִץ עָגֹל, כְּמוֹ אֱגוֹז, וְאֵינוֹ מְגַלֶּה סוֹדוֹתָיו,
שׁוּם בְּרִיָּה לֹא מְפַצַּחַת אוֹתוֹ, לֹא פּוֹרֶצֶת.
וּמָה לָנוּ בְּכָךְ שֶׁהָאַגָּסִים הֵנִיבוּ בְּשֶׁפַע כֹּה רַב,
הֲרֵי אֲנִי וְאַתָּה לֹא נִסְתַּיֵּם, נִתְקַיֵּם לָנֶצַח.
קַיִץ מִסָּבִיב. אִישׁ לֹא בּוֹחֵר דָּבָר, זֹאת הָאֱמֶת
מָה שֶׁנִּקְבַּע – קוֹרֶה, הַכֹּל נָכוֹן יִהְיֶה, אֵינִי שׁוֹכַחַת.
קַיִץ טוֹב. אֲנִי יוֹדַעַת הֵיטֵב שֶׁנִּחְיֶה לְעוֹלָם וָעֶד.
כֻּלָּם יִגָּאֲלוּ, אָמְרוּ לִי, לַכֹּל הַמְּחִילָה מֻבְטַחַת.