שיר:
אַבְנֵי הַדֶּרֶךְ  /  אביבה גולן

אָדָם נוֹגֵן חַיָּיו,

בְּמִקְצָב

לְבָבוֹ.

אָדָם קוֹטֵף פִּרְיוֹ,

כְּכֹל אֲשֶׁר נָּטְעָה

אַהֲבָתוֹ.

אָדָם רוֹאֶה עוֹלָם,

שֶׁעֵינָיו

בּוֹרְאוֹת בּוֹ.

אָדָם  כְּצִלּוֹ, הוֹלֵךְ וּבָא

אֶל יוֹמוֹ

וּכְשֶׁבָּאה שְׁעָתוֹ,

לוֹקֵחַ רַק אֶת

עַצְמוֹ.

וְאֶת אַבְנֵי הַדֶּרֶךְ

שֶׁסָּלַל,

מוֹתִיר

כְּנֵר

נִשְׁמָתוֹ.