שיר:
אהיה כאיש הנח בצל אילן/ גבריאל ד'נונציו מאיטלקית זאב ז'בוטינסקי

אֶהיֶה כָאִישׁ שֶׁנָּח בְּצֵל אִילָן,
שְׂבַע מִשׂחַק הַקֶּלַע וְהַקֶּשֶׁת;
קַן-תְּאֵנִים, צַמֶּרֶת-חֵן לוֹחֶשֶׁת
סוֹד עַל אָזנוֹ, וְהוּא תַחתֶּיהָ לָן.

לֹא יְנָעֵר עָנָף לְהַפִּילָן,
לֹא יְכוֹנֵן לַצַּיִד פַּח וָרֶשֶׁת:
רַק תְּאֵנָה בוֹגֶרֶת, הַפּוֹרֶשֶׁת
מִיִּחוּרָה, יִלְקֹט בְּיַד עַצלָן.

יִטעַם מִזֹּה – אִם דַּי לָהּ הֶאֱדִימָה;
אַך לֹא יִשֹּׁך עָמֹק, לִמצוֹא פְּנִימָה
עָסִיס טָמוּן, כִּי יִתיָרֵא מִמָּר.

יָרִיחַ – וְיִינַק מֵאֵד הַלֵּחַ,
בְּנַחַת, לֹא עָצוּב וְלֹא שָׂמֵחַ.
שִׁירוֹ הָיָה קָצָר – שִׁירוֹ נִגמָר.

Sarò come colui che si distende
sotto l’ombra d’un grande albero carco,
ormai sazio di trar balestra od arco;
e in su ’l capo il maturo frutto pende.

Non ei scuote quel ramo, nè protende
la man, nè veglia in su le prede a ’l varco.
Giace; e raccoglie con un gesto parco
i frutti che quel ramo a ’l suol rende.

Di tal soave polpa ei ne ’l profondo
non morde, a ricercar l’intima essenza,
perchè teme l’amaro; anzi la fiuta,

poi sugge, con piacer limpido, senza
avidità, nè triste nè giocondo.
La sua favola breve è già compiuta.

* גבריאלֶה ד'אנונציו באיטלקית: Gabriele d'Annunzio;‏ 1863 - 1938, סופר, משורר, מחזאי, טייס וגיבור מלחמה איטלקי, מבשרה של התנועה הפשיסטית באיטליה

* זאב ז'בוטינסקי-  היה ממנהיגיה הבולטים של הציונות הלאומית בארץ ישראל. מייסד התנועה הרויזיונסטית, מדינאי, מפקד צבאי, משורר, סופר ומתרגם