שיר:
זֶה הַנֶּצַח סוֹבֵב אוֹתָנוּ / חַיִּים סֶפְטִי

פִּכָּה הַשַּׁיִשׁ בְּגַלֵּי לָבְנוֹ אֶל לִבֵּנוּ, וְרוֹגְשִׁים עָלוּ הַגֵּאוּת וְהַסַּעַר,

וִיפִי-אַיָּלוֹת מְכַשֵּׁף עָבַר בְּיַעֲרוֹת-הָעַד

בַּשִּׁירָה לְטַלְטֵל חַיֵּינוּ הַמִּישׁוֹרִיִּים.

בַּשִּׁירָה הִרְהַבְנוּ עֹז לָגַעַת, וְנָפַל לִבֵּנוּ בִּשְׁבִי גְּדֻלָּתָהּ,

חֲלִיפוֹת הַקֹּר וְהַחֹם לֹא יָכְלוּ לָהּ, הַזְּמַן חֲדַל אוֹנִים מִלְּכַלּוֹתָהּ,

נְצָחִים מִתְכַּנְּסִים אֶל גְּבוּלֶיהָ, אַיְּלוֹת הַיֹּפִי נוֹשְׁקוֹת כִּתְרָהּ,

יַהֲלוֹמִים כְּמֵהִים מִמַּעֲמַקִּים אֵלֶיהָ וּפְנִינֵי הַיָּם עוֹלוֹת אֶל צַוָּארָהּ.

 

כִּי עֵין הַשִּׁירָה קָמָה לְעֵינֵינוּ, סוֹחֶפֶת יָחִיד וְנַפְשׁוֹ,

נוֹשֵׂאת הָרוּחַ הָעַזָּה אֶל הָעִיר,

הוֹמֶמֶת צַמָּרוֹת וּפוֹרֶצֶת חַלּוֹנוֹת, מַכָּה מַשָּׁבִים בְּבַיִת וְגַן,

קוֹרֵאת תִּגָּר עַל חֲלוֹף וְהֶבֶל.

וְאָנוּ אֵיךְ לֹא נִנָּשֵׂא אֵלֶיהָ לִהְיוֹת כָּנָף בְּרוּחָהּ, לָשֵׂאת שָׁבְלֵי מַשָּׁבֶיהָ,

לָשֵׂאת שֵׁישׁ דְּמוּתָהּ הַנִּצְחִית.

 

(מתוך הספר "האהבה הלבנה", הוצאת "כרמל")