מאמר:
לגדל במקום לייצר - המהפכה החדשה/ד"ר ברכה קליין תאיר

כל חיינו לימדו אותנו לייצר תחליפים או חלפים (כיוון מהחוץ פנימה): אדם חדש במקום אדם נכשל...תכונה חדשה במקום תכונה מכשילה...חלק חדש במקום חלק פגום...מכשיר חדש במקום מכשיר כמעט חדש...מחשבה חדשה במקום מחשבה מקבעת...תפישת עולם חדשה במקום התפישה שסיימה את תפקידה, וכן הלאה. לייצר משמעו להגיב ללחצי החוץ ולהפיק (produce) מענה תואם: להכין, לגרום, לקחת חלק בהפעלת פס ייצור, להיפטר מזה שאינו איכותי.

כל המערכות שלנו; המשפחתיות, החינוכיות, החברתיות והעסקיות, כולן מתמקדות בפיתוח יכולת הייצור שלנו (התאמה לחיים!). התמקדות זו ניזונה מהתפישה שלנו את עצמנו ואת הקיום שלנו כמערכות אלופואטיות: מערכות מכאניות, פונקציונליות, זהותיות, שפועלות על פי מפרט חיצוני דומה. החוץ כל הזמן מפעיל מערכות כאלה בנתיב הצמיחה האופקית; עוד משהו מאותו דבר, הרגלים ונוחות, עם יותר כוח, עם יותר כסף, עם יותר פיתויים. לכן, מערכות אלופואטיות תמיד מחפשות פתרונות מדף; בדיוק כמו מכונה, הן תמיד זקוקות לשעות "מוסך" ולמומחיות הקביים החיצוניים: הפסיכולוג, היועץ, המטפל, הרופא, הגורו, הרב, הכומר וכד';  תמיד מתמקדות בטיפול במאפייני אישיות; תמיד מתמקדות בפתרונות פונקציונליים (מה זה ייתן לי, היכן ההוכחה).

תפישת הקיום שלנו כמערכת אלופואטית מגיעה היום לשיאה עם המאבק בין ארכיטיפ "השבט" לבין ארכיטיפ "האינדיבידואל", מאבק שמביא ללעומתיות, לבדלנות - חיזוק גבולות מטא-אתניים, לכוחנות, להשוואתיות, אבל יותר מכול, למניפולציה ייצורית – שיווקית על מנת להגביר צריכה, גם אם איננו זקוקים לה. גישה זו משאירה את מרביתנו בתחושת מחסור תמידי וניסיון למצוא את הטכניקה הבאה, את הגורו המבריק הבא, את ההבטחה הבאה.

ככול שאנחנו משקיעים יותר כסף בייצור ארגונים כמערכות אלופואטיות, בייצור אנשים כמערכות אלופואטיות, בייצור מערכת החינוך כמערכת אלופואטית, בייצור יחסים אלופואטיים שיש בהם אינטרסים ותועלת אישית, או בהגברת תהליכי ייצור בשביל צריכה מוגברת, אנחנו מרחיבים פערים, מצמצמים סיכויים ודנים אנשים וארגונים רבים להיכשל ולהשקעות לרדת לטמיון. כתבתי משקיעים בייצור ולא בפיתוח, מאחר ולדעתי מרבית המערכות הן אלופואטיות שמשקיעות בייצור. פיתוח שייך לתפישה האוטופואטית של מערכות הניזונה מהארכיטיפים WE - UNITY.

משמעות פיתוח היא היכולת לגדל, להצמיח, לחדש, להשתנות, לברוא מתוך גרעין המהות[1] שהוא הבסיס לקיומנו הן ככלי/גוף (קוד גנטי) והן כתוכנית חיים (כיוון מהפנים החוצה). בדומה לגרעין עץ התפוח, גרעין המהות שלנו שהוא שליל נעדר חזות, הוא תיבת הנדוניה שמכילה את פוטנציאל השלם שאנחנו, את הידע, את האמת, את התקנות האוניברסליים ואת התוכניות לאבולוציה שלנו. עוצמת התודעה והמחשבות שלנו מסוגלות להוציא מן הכוח אל הפועל את הנסתר בגרעין המהות ולהביא אותנו לדרגת אדם גדול בעל עוצמת השמיים, עוצמת בורא.

גם המדע כבר גילה היום שאנחנו מסוגלים לגדל על עורנו ריחות בושם, לגדל מוצרים אלקטרוניים בעזרת רקמות ביולוגיות, או מדפסות חכמות. הכול קשור לשימוש חדשני בביולוגיה של הקוד הגנטי (נוירוג'נסיס = תאי עצב חדשים שנוצרים מתוך תאי גזע). כדאי שתצפו בסרטון הבא:

 http://www.baba-mail.co.il/video.aspx?emailid=31933&source=mobile_share.

הכול התחיל עם מאטורנה ווארלה, 2 חוקרי ביולוגיה מצ'ילה אשר בשנות ה-70 של המאה הקודמת טענו שהבריאה כולה היא מערכת חיה - מערכת אוטופואטית – self-creation. מערכת אוטופואטית הינה מערכת תודעתית, יצירתית, נאמנה לתנועת הגדילה הפנימית: הצמיחה, ההתחדשות, ההשתנות והטיפוס שטבועה בה אל עבר ממדים גבוהים יותר. כלומר, מערכת אוטופואטית בוראת את עצמה מתוך עצמה, מתוך הפוטנציאל המקודד בארכיב גרעין המהות העשיר שלה, כל יום מחדש. היא בוראת מחר חדש כל יום מחדש. היא עסוקה בהלחנה תמידית של החיים (act of composing).

כלומר, למערכת אוטופואטית יש את כל הנדרש כדי לגדל את עצמה מתוך עצמה: לרפא, להשתנות, להתחדש, לצמוח ולהגיע למימוש הפוטנציאל השלם שלה. כי מערכת אוטופואטית היא תוצר של מרחב שהוא סמנטי -  קוגניטיבי – תודעתי – תדרי. זו הבנייה פנימית (structural coupling) בתוך שפה, בתוך מרחב של הסכמה (consensual domain) שיוצרת התארגנות שונה של המרכיבים כל פעם מחדש. לכן מחשבה בוראת מציאות הלכה למעשה. לכן מערכת אחת שונה ממערכת אחרת לא בגלל המרכיבים שיכולים להיות זהים (כמו גוף האדם, או כמו כל הארגונים), אלא בגלל העוצמה הסמנטית – קוגניטיבית (בינה – היגיון – מודעות) -  תודעתית – תדרית.

על פי תפישה זו, איננו צריכים ללכת למוסך, לרופא, למחסן החלפים, ליועץ, למטפל, לרב או לגורו. בגלל היותנו מערכות אוטופואטיות במהות, לתודעה שלנו, למוח שלנו, למחשבות שלנו יש את היכולת להשפיע על תהליכים ביולוגיים – על ה- DNA בתוכנו.  כי בבריאה הכול קשור לשפת האור - שפת התדר שהיא קוד או צופן אבל בטח לא כימיקל. עלינו רק להעצים את התודעה, את עוצמת המוח, את עוצמת המחשבות להן אנחנו נותנים כוח.

לכן, במקום להמשיך ולחפש כלים וטכניקות מדף על מנת להצליח בעולם רדוף השגיות חומרית ומעמדות...במקום להמשיך להתנהל כעיוורים בתוך עולם של שפע, סוגדים לערכים גשמיים ונאבקים על הדולר הנכסף...במקום לחיות בתחושת מחסור תמידית...במקום להמשיך להתקיים כמערכות אלופואטיות - מערכות מכאניות - פונקציונליות שמגיבות לגירויים חיצוניים מתוך חור מנעול תודעתי קטן, שמתאימות את עצמן לסביבה חיצונית, שמופעלות על ידי מאפייני זהות-אישיות שיש בהם לעומתיות, רגשנות, השוואתיות (גבולות מטא–אתניים), כוחנות ושליטה (דורשת שעות מוסך רבות), קיום שהופך אותנו למתוסכלים, כואבים, משעממים, אפורים ורדודים...

עלינו להתחבר אל היכולת האוטופואטית שלנו שמחברת אותנו מחדש עם גרעין מהותנו. זהו כישרון שכולנו מצוידים בו: כולנו מסוגלים לפתוח את גרעין המהות, לגלות סודות בריאה, להשיג מטרות שלא היינו מסוגלים להגיע אליהן, או להשיג תוצאות כמו: צמיחה, השתנות, לכידות, חוסן (יסודות של שחם ולא של חול), בריאות, שמחה והשפעה = רווח, בפחות מאמץ, זמן ומשאבים (ממיקרו למאקרו). דומה  הדבר לכישרון שיש לנץ עם עיני על, של הדוב עם חוש הריח לקילומטרים, של הדגים עם החיישנים בצדי גופם, של הנחש עם היכולות הסיסמוגרפיות.

הכישרון האוטופואטי הזה הוא הכישרון להשיג עוצמה והעצמה (אינטליגנציה אבולוציונית)!!!

הכול קשור לעוצמה כי הבריאה כולה מאורגנת על פי ממדי עוצמה שונים (היררכיה תדרית).

העוצמה שאנחנו נמצאת בקומה ה-100 שהיא קומת מלוא הפוטנציאל שלנו כאנשים אדירים.  אנחנו חווים רק רסיסים מעוצמה זו.

השגת עוצמה זו מחייבת אותנו לטפס אל עבר ממדים גבוהים יותר, וכדי להצליח בטיפוס עלינו להשיג העצמה.

העצמה היא הרחבת הפוטנציאל הממומש. ככול שיותר פוטנציאל ממומש (יותר ארכיבים נפתחים), כך נוצרת פלטפורמת טיפוס עוצמתית יותר. פתיחת צופנים נעשית על ידי משיכת ידע חדש/אנרגיות מרוכזות ועוצמתיות בעזרת עוצמת התודעה אשר מביאה את "הדלק" אל מחולל המוח. מהירות סחרורו פותחת צופני ארכיבים, ובעזרת מנגנון החשיבה מתחיל התהליך לאיסוף פנים/תכנים, ריפויים, איחוד הניגודים, יצירת מחשבה עוצמתית ואז טיפוס (קפיצות קוונטיות על הסולם האבולוציוני).

כלומר, ארכיבי סוד הקיימים בתוכנו נפתחים בעזרת 'הפרעות' אנרגטיות או 'הפרעות' של ידע גבוה שמיובאות מאוקיינוס המחשבה. ככול שיותר ארכיבים נפתחים, הם מסייעים למערכת כלשהי להפוך לעמידה יותר (בעלת חוסן פיזי - רגשי - מנטלי - רוחני), לגמישה (מלאת השראה ויצירתית), לבריאה (יש בה אהבה וכבוד), לעוצמתית (מממשת פוטנציאל אדיר וידע גבוה), למשפיעה (נוכחת בדומייה ולעומק) ולמצליחה. הווה אומר, תהליך הגדילה שהוא תהליך של צמיחה - התחדשות – השתנות, הינו תהליך של שינוי צורה פנימי (self-creation). בכל קומה (ממד) המערכת תלבש צורה שונה מקודמתה עד שתצליח להכליל את כל הצורות המקודדות בשבעת הגופים המוצפנים ותשיג את גוף המהות.

תהליך המשיכה - ההטענה – הפתיחה – הריפוי – הכילול המחשבתי – ההשתנות נעשה בעזרת: תודעה - בינה - היגיון - מודעות - הבנה עמוקה - מצפון – מחשבה אוניברסליים. זהו תהליך שמעצים חדשנות קוגניטיבית = חשיבה טכנולוגית - ביקורתית.

חדשנות קוגניטיבית אוטופואטית אינה מתמקדת בתוכן (מה) כפי שזה בחשיבה האלופואטית - מכאנית – קרטזיאנית, אלא באיך (לטפס, להגיע לתכלית) ולמה (בשביל מה לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות).

חדשנות קוגניטיבית מושגת רק בתוך יחסים מוכללים. אז אנחנו הופכים לנקודת מוקד מרוכזת, עוצמתית ובעלת השפעה!