סיפור תלמודי:
רבי הושעיא והפילוסוף/ מתוך מדרש בראשית רבה

פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַ' הוֹשַׁעְיָא,

אָמַר לוֹ: אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן?

אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ וּמַנִּיחַ אֶת פְּאַת זְקָנוֹ?

אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁגָּדַל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת.

אָמַר לוֹ: אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת עֵינָיו וִיקַצֵּץ אֶת יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת רַגְלָיו, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת.

אָמַר לוֹ: וְלִדְבָרִים אֵלּוּ בָּאנוּ?

אָמַר לוֹ: לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא כָּל מָה שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית צָרִיךְ עֲשִׂיָּה,

כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק,

הַתֻּרְמוֹסִין צְרִיכִין לְמִתּוּק,

הַחִטִּים צְרִיכִים לְהִטָּחֵן

– וַאֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן.