שיר:
רֵיחֵךְ/ ג'ידו מאג'יה מסינית אמיר אור דניס מאייר

רֵיחֵךְ  פּוֹשֵׁט בְּכָל הַמֶּרְחָב,

מְמַלֵּא אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הַזְּמַן,

מוֹתִיר אוֹתוֹת נְשִׁיכָה בִּמְצוּקֵי הַחוֹף,

מַכֶּה בִּבְרָקָיו עַל פִּסְגוֹת הַמִּדְבָּר.

בִּרְגָעִים כָּאֵלֶּה אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

מִי עֲשׂוּיָה אַתְּ לִהְיוֹת,

אַךְ אֲנִי חָשׁ בְּבֵרוּר –

נְשָׁמָה צוֹלֶלֶת מַטָּה

אֶל הַמֶּרְחָב הַכָּחֹל.

יֵשׁ וַאֲנִי מְגַלֶּה אוֹתָהּ נָעָה מַעְלָה

כְּאִישׁוֹנָיו שֶׁל עִוֵּר –

אוֹר זָהֹב  נָע לְעֵבֶר

נָמֵל לֹא נוֹדָע.

רֵיחֵךְ הוּא רֵיחַ הַלַּעֲנָה

הַגְּדֵלָה עַל הָאָרֶץ.

גְּוָנָיו כְּגוֹנֵי הַשְּׁכִיחִים שֶׁבִּצְמָחֶיהָ.

לֹא דְּמוּת לוֹ,

לֹא צְלִיל.

כָּל אֵימַת שֶׁיַּגִּיעַ אֵלַי

שׁוּב נוֹלֶדֶת בִּי תְּשׁוּקָה,

וּצְלִילֵי כִּסּוּפָיו שֶׁל עֵץ חֲרִישִׁי

שָׁבִים לַחַיִּים.

זֶה הָרֶגַע בּוֹ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

צוּרוֹת הָרִים מִתְנַשְּׁמוֹת בַּמֶּרְחָק.

זוֹהִי עֲלִיַּת הַגַּלִּים וִירִידָתָם

זֶהוּ הָאוֹקְיָנוֹס נֶאֱנָח וּבוֹעֵר

זוֹהִי קְרִיאָה בְּלִי שָׂפָה

זֶה הַקָּדוּם שֶׁבַּקּוֹלָנִים

זוֹהִי קֶשֶׁת תְּנוּעָתוֹ הַחָפְשִׁית שֶׁל לִוְיָתָן

זוֹהִי זַעֲקַת הַצְּדָפִים עַל קַרְקָעִית הַיָּם.

אֵלֶּה הֵן הַנְּסִיקָה וְהַנְּחִיתָה הַנִּצְחִיּוֹת

כְּחִצִּים נוֹצְצִים,

כְּלֶהָבוֹת,

כְּדָם שֶׁאֵין לְעָצְרוֹ.

רַק בַּחוֹף עָלָיו יִמּוֹגוּ מוֹרָא וּמָוֶת

יִמָּצֵא כְּהֶרֶף הָאֲנִי הַנִּשְׁכָּח.

לֹא אֵדַע שֶׁל מִי הָרֵיחַ הַזֶּה,

וּמַדּוּעַ לֹא יְכַנּוּהוּ בְּשֵׁם.

דּוֹמֶה שֶׁאֵי־אָז חַשְׁתִּי בּוֹ פַּעַם

כִּסְעָרָה שֶׁל פְּרָאוּת, כְּזִכְרָהּ,

כְּמַחְרֹזֶת טוּרְקִיז בְּחֹשֶךְ הַלַּיְלָה

כִּזְרָעִים בָּאָבִיב,

כְּמוּשְׁק בַּשְּׁמָמָה,

כְּוֶרֶד שֶׁצָּמַח מִמַּעֲמַקֵּי הָאָרֶץ.

תּוּכַל לָחוּשׁ בּוֹ

בְּכָל בֶּטֶן אֵם נוֹתֶנֶת חַיִּים

כְּלַחוּתָם וְחֶלְקָתָם שֶׁל מַיִם.

שֶׁל מִי הָרֵיחַ הַזֶּה?

הוּא מְכַסֶּה אוֹתִי, עוֹטֵף אוֹתִי.

טֶרֶם אֵעוֹר בֶּאֱמֶת

לֹא אֵדַע מִיהוּ.