סיפור:
יום אחד/ צבי פדלמן

ציור: צבי פדלמן 

רק יום אחד הפריד בין מותו בגיל 104 של גריגוריו פואנטס, הדייג הקובני הזקן לתחת העייף שלך, שפוכה לגמרי מריקון כוסות המוחיטו, הרום והקובה ליברה שהשאירו הלוטשים עיניים בחריץ שכמעט לא זז. 

היה במבט שלך משהו מטלטל, מן צלילות של עצב תהומי שראיתי רק אצל דגים עיוורים במקומות הכי חשוכים בעומק האוקיינוס. יצורים שויתרו מרצונם על הראיה כדי לא לזכור את מה שקיים למעלה, קרוב לקצף ולגלים.. את המשכת לזוז במונוטוניות בדיוק כפי שאופנוען ממשיך בסיבוביו על קיר המות, אנרגיה שלא קשורה לכח המשיכה. בסוף נשכבת על הבר, רק הראש היפה לטש בי מבט, נזכרתי במשפט של המינגווי מהזקן הים: "הדג," אמר הזקן בקול. "הדג, עליך למות… כלום הכרח הוא שתמית גם אותי?”, 

לא יודע מהיכן בא הרעיון לקרוא לך ״טקילה״, אולי רציתי שתמיד תזכרי, את הרגע הזה בבר במלון ״אמבוס מונדוס” כשביקשת בלי קול להיות הדג והדייג בחיים שלי. אפילו כח להקיא לא היה לך כשגררתי אותך ברחוב אמפרדאדו סמוך לקתדרלה לחדר הקטן. בכל פעם שפתחת את הפה יצאו לך נברשות, כורסאות עור, סוליות נעלי גברים, רק לא קיא.

לפעמים הגורל המתעתע ניבט אליך מחריץ ישבן עייף אל תעיז לשים שם דולר, רק תחבק ותלטף.

* צבי פדלמן-צייר.