בכיוון הרוח נוקטרונו שיר מאת אנטוניו קוליאנס מספרדית מרגלית מתתיהו

שיר:
נוֹקְטוּרְנוֹ / אנטוניו קוליאנס מספרדית מרגלית מתתיהו

בּוֹאִי נֵלֵךְ לְאִבּוּד רָחוֹק, וְעוֹד רָחוֹק מִזֶּה,

לְאֵי שָׁם בַּגְּבָעוֹת שֶׁל אַבְנֵי הַבְּרוֹנְזָה,

בֶּהָרִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁל חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר,

בְּאוֹתָם עֲמָקִים

שֶׁמְּדוּרוֹת יַעֲלוּ בְּקָרוֹב בֵּין עֵצִים.

בּוֹאִי נֵלֵךְ לְאִבּוּד אוֹ הַרְשִׁי לִי שֶׁאֵלֵךְ לְאִבּוּד

בְּתוֹכֵךְ, אוֹ שֶׁמָּא מֵאֲחוֹרֵי קִירוֹת

מִבְּרוֹנְזָה גַּם הֵן,

בַּגַּן הַזָּעִיר הַזֶּה,

מֵאֲחוֹרָיו אֲנִי רוֹאֶה עֵץ אֱגוֹז

בְּצִלּוֹ נִמְצָא

אֶת שַׁלְוָתִי וְשַׁלְוָתֵךְ.

שֶׁאִי אוֹתִי אוֹ הֲשִׁיבִינִי אוֹ אִבְדִי אוֹתִי

בְּאַדְמָתֵנוּ זוֹ הַמָּרָה וְהַמְּתוּקָה,

אַךְ בִּשְׁקִיעָה זוֹ שֶׁל קַיִץ גּוֹסֵס

אַל תּוֹצִיאִי אוֹתִי מִתּוֹךְ הַמָּבוֹךְ לְלֹא מוֹצָא

שֶׁל עֵינַיִךְ.

ANTONIO COLINAS

TIEMPO Y ABISMO

NOCTURNOS

III

Perdámonos más allá, más allá todavía,

En las lomas de las piedras de bronce,

En las montañas negras de septiembre,

En cuyas hondonadas

Pronto alzaran los chopos sus hogueras.

Perdámonos o deja que me piedra

En ti, o acaso tras las tapias,

También de bronce,

De ese mínimo huerto.

Detrás veo un nogal

T a su sombra hallaríamos

Tu paz y la mía.

Llévame, o tráeme, o piérdeme

Por esta amarga y dulce tierra nuestra,

Pero este anochecer del verano moribundo

No me saques del labirinto sin salida

De tus ojos.