שיר:
הַמַּתָּנָה הַמֻּחְלֶטֶת/ רוברט פרוסט מאנגלית הדה רכניץ

הָאֲדָמָה לָנוּ הָיְתָה, עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ הָיִינוּ שֶׁלָּהּ.

הִיא הָיְתָה אַדְמָתֵנוּ יוֹתֵר מִמֵּאָה שָׁנָה

לִפְנֵי שֶׁהָפַכְנוּ לְעַמָּהּ. הִיא הָיְתָה שֶׁלָּנוּ

בְּמֶסֶצ'וּסֶטְס, וּוִירְגִ'ינְיָה,

אַךְ אֲנַחְנוּ הָיִינוּ שַׁיָּכִים לְאַנְגְּלִיָּה, עֲדַיִן בְּנֵי מוֹשְׁבוֹתֶיהָ,

בְּעָלִים שֶׁל מָה שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁלַט בְּנוֹ,

בְּעָלִים שֶׁל מָה שֶׁכָּעֵת כְּבָר לֹא בְּבַעֲלוּתֵנוּ.

דְּבַר מָה שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִמֶּנּוּ הֶחְלִישׁ אוֹתָנוּ

עַד שֶׁגִּלִּינוּ שֶׁנִּמְנַעְנוּ בְּעֶצֶם מֵעַצְמֵנוּ,

נִמְנַעְנוּ מֵהָאֲדָמָה עָלֶיהָ חַיֵּינוּ,

וּמִיָּד מָצָאנוּ יְשׁוּעָה בַּכְּנִיעָה.

בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיִינוּ , נָתְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּאֹפֶן מֻחְלָט

(מַעֲשֵׂה הַנְּתִינָה הָיָה כָּרוּךְ בְּמַעֲשֵׂי מִלְחָמָה רַבִּים)

כְּשֶׁבִּמְעֻרְפָּל אָנוּ מְבִינִים שֶׁפָּנִינוּ אֶל הָאֲדָמָה בַּמַּעֲרָב,

שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה חַסְרַת הִיסְטוֹרְיָה, מְגֻשֶּׁמֶת וְלֹא מְשֻׁבַּחַת,

כְּפִי שֶׁהָיְתָה, כְּפִי שֶׁתַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת.

The Gift Outright

BY ROBERT FROST

The land was ours before we were the land’s.

She was our land more than a hundred years

Before we were her people. She was ours

In Massachusetts, in Virginia,

But we were England’s, still colonials,

Possessing what we still were unpossessed by,

Possessed by what we now no more possessed.

Something we were withholding made us weak

Until we found out that it was ourselves

We were withholding from our land of living,

And forthwith found salvation in surrender.

Such as we were we gave ourselves outright

(The deed of gift was many deeds of war)

To the land vaguely realizing westward,

But still unstoried, artless, unenhanced,

Such as she was, such as she would become.

• רוברט פרוסט-משורר אמריקאי  כתב ופעל במאה ה20 מגדולי השירה האנגלית

ב20 בינואר 1961 השתתף המשורר רוברט פרוסט, בן ה87, בהשבעתו של הנשיא קנדי והקריא שיר. אמנם, הוא התכוון להקריא שיר שחיבר במיוחד לכבוד האירוע, אך בשל השמש החזקה שסינוורה אותו, ראייתו החלשה והאותיות הכמעט בלתי נראות על דף הנייר ( משום שסרט הדיו במכונת הכתיבה שלו התכלה), הוא החליט לדקלם מהזיכרון את השיר הבא. השיר מדבר על התקופה הקולוניאלית בה שלטה בריטניה ב13 המושבות הצפון אמריקאיות שלה, תקופה בה לאמריקאים הייתה אדמה עליה חיו, אך היו משוללים חירות וריבונות. כדי להינות ממתנת החירות והריבונות, אותה קיבלו בעיקר מהאדמה, הם נאלצו לצאת למלחמות, להקיז דם רב ובסופו של דבר, לעצב את המדינה שרצו, את ארצות הברית של אמריקה, כפי שקרא לה תומס ג'פרסון ב"הצהרת העצמאות" האמריקאית. השיר נכתב ב1936, אך פורסם רק ב1941, מספר חודשים לאחר כניסתה של ארה"ב למלה"ע ה2.