שיר:
בדירת השירות/ קטרינה קלטיקו מאוקריאנית אנטון פפרני

בְּדִירַת הַשֵּׁרוּת שֶׁלָּהֶם לַחֲצַר הַכֶּלֶא מַשְׁקִיף הַחַלּוֹן,

וְהַבֵּן שֶׁלָּהֶם חוֹלֶה, וְהַכֹּל אֶצְלָם כְּמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם.

לִפְנוֹת לַיִל, עֵת נִרְדָּם הַיֶּלֶד וְנִשְׁטָף כְּלִי הָאֹכֶל הָאַחֲרוֹן,

עֵת נָדַמָּה הָעִיר בְּיָפְיָהּ הֶעָרֵב, הַמֻּשְׁלָם,

שְׁנֵי דָּגִים מִשְׁתַּכְשְׁכִים בָּאַגָּן בְּקוֹל הֲמֻלָּה,

וּבַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת בּוֹכֶה חֲתַלְתּוּל אֻמְלָל וְעִוֵּר.

הִיא יוֹשֶׁבֶת לָהּ וְחוֹשֶׁבֶת עַל בַּעֲלָהּ:

מִדֵּי בֹּקֶר דַּרְכּוֹ מֵהָעֵדֶן לַגֵּיהִנּוֹם הוּא עוֹבֵר.

שָׁם פּוֹשְׁעִים נִתְעָבִים, וְעָלָיו הַהִלָּה תָּמִיד תִּזְהַר,

חֲבָל לְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁאוֹרָהּ הַזַּךְ לֹא אֶפְצַע.

חַלָּשׁ הַשָּׁנָה בְּנִי הַקָּט — חַיֶּבֶת לְקַיֵּט אִתּוֹ בַּכְּפָר,

חַיֶּבֶת לָקַחַת נַעֲלַיִם לְתִקּוּן וּלְבַשֵּׁל חֲמִיצָה.

וְהוּא —

מְרַסֵּק לְמִישֶׁהוּ אֶת הַלֶּסֶת, כָּל עוֹד הִיא נִרְדֶּמֶת,

אַחַר כָּךְ מִשְׁתַּכֵּר עִם עוֹזְרוֹ, וַעֲיֵפוּתוֹ — כֹּה רַבָּה הִיא.

הוּא רוֹטֵן: "לֹא בָּא לִי הַבַּיְתָה, שָׁם רַק אִשָּׁה מְטֻמְטֶמֶת

וְיֶלֶד חוֹלֶה. בְּקִצּוּר, זֶה מַמָּשׁ גֵּיהִנּוֹם בַּבַּיִת."