מאמר:
בין שריפת יערות לחפירת בארות/ בלפור חקק 




עברו עלינו ימים קשים של שריפת יערות ברחבי הארץ. יד מכַוונת, יד זדונית כיוונה את המועד לזמן הרוחות, והאש שָׂרפה בתים והפכה את עולמם של רבים בארץ הזאת.

ככל שמתברר שיש יַד מחבֶּלת בְּטרור ההצתות הזה, ברור  לכולנו שהמאבק על הקיום כאן גובה מאיתנו מחיר רב. מאז עלייתה של הציונות כתנועה לאומית ומאז תהליך שיבת ציון בדורנו, היה ברור שמחיר התקומה וקיבוץ הגלויות לא יהיה קל. אנו בעימות עִם אויב קשה. "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות", ויש מי שמטרתו היא לזרוע הרס וחורבן כדי להחזיר את גלגל התנופה הציוני לאחור.

הקלישאה המלווה את חיינו כאן מתנגנת כל הזמן: "אין לי ארץ אחרת/ גם אם אדמתי בוערת".

אי אפשר שלא להיזכר בפרשת השבוע, פרשת "תולדות".

 

בארות המים  מסמלים חיים

פרשת השבוע מפליגה בתיאור בְּארות המים שחפר אברהם אבינו. אברהם מבקש חיים , מבקש מים חיים. ומה עושים הפלישתים? אוטמים  את הבארות שחפר אברהם. (בראשית כ"א 26-25.)

 הסאגה של  בנייה וחורבן נִשנית גם בדור הבא: יצחק, בנו של אברהם, חופר גם הוא בארות. התורה אינה חוסכת מאיתנו את תיאור המאבק על בורות המים (בראשית כ"ו 18-15).

התורה מספרת בפירוט רב אודות בארות המים אשר חפרו אברהם ויצחק: אברהם חפר בארות והפלישתים התנכלו לבארות. אבי האומה נאלץ לקבול בפני אבימלך מלך גרר. נכרתת ברית ביניהם, תוך הבטחה שהפלישתים לא יתנכלו יותר למפעל ההתיישבות של אברהם, ממש "סולחה":

"וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.  כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם.  כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית+ (בראשית כ"א 25).

אך הפלישתים (של אז) לא עמדו בהבטחה, לא עמדו בתנאי הברית. על פי תפיסתם, גם אם נחתם הסכם ומתקיימת שבועה הדדית ("כי שם נשבעו שניהם"- בראשית כ"א 31)- הברית מופרת, כי לפי תפיסת הפלישתים כל חתימה על הסכם היא זמנית, עד הרגע שבו יש נסיבות שמאפשרות להפר את ההסכם.

יצחק, בנו של אברהם, שב וחפר אותן הבארות.  הוא מתואר כאיש של השתרשות, של נטיעה וחיזוק ההתיישבות בארץ: " ויזרע יצחק בארץ ההיא" (בראשית כ"ו 12). יצחק רואה חשיבות להמשיך את מורשתו של האב: לבנות ולהיבנות:

"וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר.  טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד.  יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.  יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.  יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה.  כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ." (בראשית כ"ו, 22-15).

 

הפלישתים של אז והפלישתים של ימינו

התורה מתארת בהרחבה את המאבק על המים מול הפלישתים, את שְמות הבְּארות. השמות מסמלים קונפליקט עם הפלישתים של אז, עד שיצחק מגיע אל המנוחה והנחלה, אל תחושה של "כי עתה הרחיב ה' לנו".

 אנו עדיין בדור ההתיישבות, והמאבק על הארץ לא תם. לא הגענו עדיין אל המנוחה ואל הנחלה. הפלישתים בימי אברהם ויצחק סותמים את הבארות כדי להביא קץ על המפעל הציוני של אברהם ויצחק. אך הבאר השלישית של יצחק מתמידה ומפעפעת מים חיים אלינו עד ימינו. המים החיים האלה עדיין עומדים לנו ולא יִיבשו לעולם.

שנאת ההתיישבות היהודית לא פגה, והפלישתים של ימינו קמים ליבש את המעיין הציוני, בשריפת היערות כאן והמטַת חורבן על ערים ויושביהן.

אכן עברנו ימים קשים, אך יצחק עודנו חי, איִל נעקד תחתיו. מורשתו של אברהם חיה ונושמת, ויעקב- סולָמו מוצב עדיין בבית אל. הקיום היהודי נמשך. על כך כתבתי את השיר "היהודי" בספר שיריי החדש "רשות לתיקון עולם", הוצאת צור אות, 2016:

היהודי / בלפור חקק

הוֹלֵךְ  יְהוּדִי בָאֵשׁ וּבַמַּיִם

לֶהָבָה  מִזֶּה וְקֶרַח מִזֶּה זָב.

וְהוּא דְּבָרוֹ כְּנֶגְדָּם

דְּבָרוֹ בַּשָּׁמַיִם.

דְּבָרוֹ לְעוֹלָם נִצָּב.

 

אוֹחֲזִים הֵם בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי

וְהוּא אוֹחֵז חוֹתָם פְּתִילִים וּמַטֶּה

וְאֵלּוּ סִימָנָיו.

וְרָצוֹן אוֹתוֹ מְעַטֵּר

נֵזֵר זָהָב.

 

נוֹשֵׂא הֵיְּהוּדִי עֵינָיו

וְהִנֵּה אַיִל נֶאֱחָז בַּסְּבָךְ

אִיִל עוֹלֶה אֵלָיו

אַיִל עוֹלֶה לְעוֹלָה

תַּחְתָּיו.

 

 

 

logo בניית אתרים