שיר:
הַוִּתּוּר/ ברכה רוזנפלד
כְּשֶׁהַחֲשֵׁכָה פּוֹקַחַת עַיִן
עֵצִים גְּבוֹהִים יוֹנְקִים מִדְּיוֹ הַשָּׁמַיִם
וְהָרָצוֹן מִתְבּוֹסֵס בִּנְהַר שִׁכְחָה -
הַוִּתּוּר הוּא מְעָרָה בּוֹלְעָנִית עֲמֻקָּה
וְעִצָּבוֹן כְּנָזִיר כְּפִיָּתִי פּוֹקֵד
אֶת הַחֲלָלִים הַפְּנִימִיִּים -
אָז מִתְעוֹרְרוֹת שְׁאֵלוֹת שֶׁאֵינִי
יְכוֹלָה לִשְׁאֹל
עֲלֵיהֶן לֹא אָעֵז לְהָשִׁיב
שֶׁהָעַצְמִי יַעֲנֶה בִּמְקוֹמִי
כְּמוֹ נְשָׁמָה מְנֻתֶּקֶת מִגּוּף
כְּמוֹ שֶׁתֶל בַּפֶּה שֶׁמַּרְגִּישׁ
כִּי הוּא שֵׁן אֲמִתִּית
וְהַוִּתּוּר כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ
יֻרְכַּב וִיפֹרַק כְּאַבְנֵי לֶגוֹ
יְקֻפַּל וְיִפָּרֵס כִּמְנִיפָה
שֶׁרַק מַחֲצִיתָהּ מַסְתִּירָה
הַחֲשֵׁכָה פּוֹצַעַת וְהָאוֹר מְכַסֶּה.