שיר:
בִּטְנֵךְ, כִּכָּר הוֹמָה/ יעקב ברזילי

מְעֻרְטֶלֶת שְׂרוּעָה עַל מִשְׁכָּבֵךְ,

זוֹלֶפֶת רֵיחַ מַיִם עַל הַמַּצָּעִים,

כְּמוֹ כַּלָּה שֶׁרוֹחֶצֶת בַּנָּהָר

בְּלֵיל כְּלוּלוֹתֶיהָ.

עֵינַיִךְ חַלּוֹן רַאֲוָה

לְגַעְגּוּעַ זוֹחֵל עַד מְבוּשַׁי.

בִּטְנֵךְ, כִּכָּר הוֹמָה

לִתְנוּעָה דּוּ-כִּוּוּנִית שֶׁל תַּאֲווֹת.

וַאֲנִי תּוֹהֶה

אִם לְהַצְפִּין לְגִבְעַת הַמַּרְצִיפָּנִים

לִשְׂבֹּעַ מָתוֹק,

אוֹ לְהַדְרִים עַד מוֹרְדוֹת הַכֶּרֶם,

לְהִסְתַּבֵּך בִּסְבַךְ זְמוֹרוֹת הַגֶּפֶן

שׁוֹפַעַת הֶעָסִיס.

אֶפְשָׁר שֶׁאָנוּעַ בִּשְׁנֵי הַכִּוּוּנִים

בּוֹ-זְמַנִּית.