שיר:
בלי מקום/ עפרה קליגר 

יוֹבֵל שָׁנִים הוּא מְכַוֵּן לִבּוֹ לְכָל סַפְסָל וּשְׂדֵרָה

לִמְצֹא נִגּוּן שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרָיו

וְהָעִיר הוֹמָה לְלֹא הֲפוּגָה

וְהַזְּמַן צוֹעֵד וְקוֹלוֹ עָמֹק

וְהַנִּגּוּן עוֹמֵד בִּשְׁתִיקוֹתָיו.

ב

בְּפֶה פָּתוּחַ וְסָגוּר מִגִּיר הַשִּׁיר אֶת נִגּוּנוֹ אֶל פִּי

עַד שֶׁהַבֶּכִי הַחַד מִתְקַהֶה וְנִשְׁנָק.

כְּצֵל מְזַמֵּר מִתְהַלֵּךְ הַשִּׁיר

וּמְנַגֵּן אֶת הַיִּפְחָה

הָעֲצוּרָה

בְּגַלְגַּל הָעַיִן.