שיר:
מַאֲרָב כּוֹכָב/ טל בלו

נִיקִּינוּ הֵיטֵב אֶת הַלִכְלוּך מֵהַנְשָׁקִים

הִצְמַדְנוּ לְכִּיס הַחוֹלצָה הוֹרָאוֹת פְּתִיחָה בָּאֵשׁ

יָצָאנוּ, לִסְגּוֹר חֶשְׁבּוֹן.

מַחְשָׁבוֹת הוּעְבְּרוּ מִלְמָעְלָה לְמַטָּה

מִסְפְּרֵי בַּרְזֶל סוּדְּרוּ כְּכוֹכָב לֶכֶת, רֶגֶל דְּרוּכָה וְרֶגֶל נִישְׁעֶנֶת.

מְחוּפָּרִים הֵיטֵב. עָמוֹק בַּבוֹץ.

אֶת הַשֶּׁקֶט קָטַע בַּקֶּשֶׁר, רֶצֶף מְבַשֵּׂר רָעוֹת שֶׁל צְלִילִים.

כָּאֵלּוּ הַמְקוּשָּׁרִים בִּתְּנוּעוֹת אֲוִיר.

בַּשָּׁמַיִם זָהַרוּ בְּרָקִים אֲדוּמֵּיי –לֶהָבָה

שֶּׁהִשְׁאִירוּ  בִּי קְסָמִים וְחֲלוֹמוֹת.

אָנָטוֹמִית, הָיִינוּ מוּשְׁלָמִים.