אחרי שרצחתי אותו בירייה כי הוא דיבר כל הדרך בקרון של הרכבת וחפר לי במוח, נשארתי ליד הגופה שלו ושתיתי את הקפה שהדיילת האוסטרית הגישה לי קודם.
הוא התקרר כבר ,כי הבנזונה חפר לי הרבה זמן ולא יכולתי לשתות בשקט. לא מסוגל לשתות כשחופרים לי. הייתי מבסוט ורגוע ,אבל שמרתי מרחק מהמטומטם כי נזל לו מהראש המון דם ואני הייתי עם חליפה חדשה ומגניבה מאוד של ג'רג'ו ארמאני. קצת שיעמם לי לנסוע במחלקה הראשונה ולכן הבאתי ספר. אבל גם לא התחשק לי לקרוא אחרי שרצחתי אותו. הרגשתי חרמן עכשיו. שברתי לו את האצבע שעליה הייתה הטבעת יהלום שלו ולקחתי את הטבעת. שמתי אותה בכיס ליד האקדח. יצאתי מהקרון של המחלקה הראשונה וירדתי במדרגות מהרכבת לרציף. היא עמדה שם וחייכה אליי. ניגשתי אליה וחשבתי על הבית שלה. המחשבה הזאת שגם נהיה ביחד וגם אוכל לרצוח שם כמה שכנים מעצבנים מהבתים שליד, חירמנה אותי עכשיו לגמרימ כל מה שנשאר היה רק לקנות כמה סכינים וחבלי קשירה איכותיים. היה לי חשוב שזה יהיה בחנות יוקרתית. כמו שאבא שלי היה אומר לפני שעזב אותי בגיל שש: על איכות לא מתפשרים. גם לא על ההנאה. הצרופה.
