מאמר:
כלכלה  והתכללות-מחיבור לקיפול/ ד"ר ברכה קליין תאיר

לא, אין זה מאמר על כלכלה...אלא על משהו שיכול להביא לכלכלה בריאה יותר, לשפע ולשוויוניות.

הצלחה של מדינה, של ארגון, של אדם, או קיומו של שפע בחייהם, תלויים היום, יותר מתמיד, ביכולת של המערכות האלה להתכלל. אין היום תחום תחרותי, עסקי, חינוכי או חברתי שיכול להצליח, לנצח, להוביל לבדו, מאחר ואין לו את עוצמת המוח – התודעה הנדרשת היום כדי לפרוץ מחסומים וגבולות מוכרים. הבסיס ליצירת מחר חדש כל יום מחדש, לחדשנות, למימוש פוטנציאלים גדולים יותר, ליצירתיות והשראה, לרווחה כלכלית, לעמידות וחוסן, ליכולת תגובה מהירה, לדעת מה נכון לעשות, הוא התכללות בתוך יחסים. לכן, הפועל כ-ו-ל, נכון גם להכלה, גם להתכללות וגם לכלכלה. הם מייצרים כלי קיבול שמאפשר להכיל בתוכו שפע. הם מייצרים פקעת שמאפשרת לאגור חומרי הזנה שמאפשרים לנטוע שורשים ולהצמיח צמרות. ככול שריכוז חומרי ההזנה גדול יותר, ככול שמתקיימת אחדות הניגודים והשונות, ככול שעוצמת מרחב היחסים מרוכזת יותר, כך פלטפורמה הטיפוס אל עבר ממדי מציאות חדשים, פוטנציאל חדש, השראה, ידע חדש, עוצמתית יותר ובכך, מואצים תהליכי הצמיחה, ההתחדשות, ההשתנות. אלה מביאים להישגיות יוצאת דופן, לעמידות קיומית, לחוסן אישי.

התכללות היא מרחב יחסים – מרחב של שותפות מהותית אשר במרכזו נקודת מוקד - זרקור שמאיר תכלית משמעותית הפועלת לטובת המכלול (WE). כאשר כל השותפים שמרחב השותפות, על דעותיהם השונות, על גישתם השונה, על תרבותם השונה, על זהותם השונה, מחויבים למתוח את השרשרת של מי שהם אל נקודת המוקד הזו, הם יוצרים ביחד פקעת מרוכזת ועוצמתית שמאפשרת ל-כ-ו-ל-ם (שוב השורש כ-ו-ל שהוא הכלה, התכללות, כלכלה) את המשך הטיפוס אל מרחבי פוטנציאל חדשים והשגת תוצאות יוצאות דופן. זוהי קואורדינטה של תודעות שפועלות כפעימה אחת לקראת תכלית אחת מוסכמת.

הבריאה במהותה היא מארג אחד של יחסים מורכבים, סבוכים, רחוקים מן העין, שנמצאים בתלות הדדית, השפעה הדדית ומנוהלים על פי חוק סיבה - תוצאה. לכן, תודעה ארצית מצומצמת, צרה ודחוסה כשלנו, גורמת לנו לראות מציאות של הפרדות (טבעות בודדות ולא את השרשרת), של לעומתיות, של השוואות, של מחסור. היא גורמת לנו לכבות את האור של האחר על מנת ששלנו יזהר. היא גורמת לנו להילחם על משאבים כביכול מצומצמים כדי שלנו יהיה על חשבון האחר.

אלא שהקיבעון במדיום הארצי הזה כבר לא עובד. אם ימשיכו האוחזים בהגה השלטון, כלכלנים, מנהלי ארגונים, מנהלי כספים לדבוק בנוסחאות המוכרות, בפתרונות המוכרים, הפערים החברתיים-חינוכיים, פערי השכר, פערים סוציו אקונומיים של יישובים, רק ילכו ויוקצנו, והמופעים הלכה למעשה שלהם יוצגו כמאבקים על רקע לאום, דת, מוצא = שבטיות (US), או על רקע אינדיבידואלי (I) שיש לו אינטרסים אישיים, תועלות אישיות, אגואיזם.

לכן, ההשקעה בפריפריה חייבת להיפסק (מעודדת הפרדות, לעומתיות). העדפת מגזר כזה או אחר חייבת להיפסק. השקעה בעניים חייבת להיפסק. כסף שממשיך לזרום אל תיקונים, אל חיבורים פוליטיים כוחניים, מתבזבז (כן יש לקבוע בסיס קיומי כלכלי - חינוכי הכרחי לכל אדם ולכל משפחה אותו המדינה/הקהילה/הארגון חייבים לספק). ההשקעה החדשה חייבת להתמקד ביצירת מכלולים  - מרחבי שותפות ממיקרו עד למקרו (מאדם – למשפחה – לקהילה – למערכת חינוך מקומית - לעירייה – לארגונים במרחב – לאזורים אחרים), כאשר באמצע נמצאת נקודת מוקד - תכלית משמעותית מוסכמת על כל השותפים שהיא לטובת המכלול.  מקל הקיום עובר מגורמים חיצוניים אל האנשים עצמם. הם אחראים ליצור את אותם מרחבי שותפות קהילתיים, חינוכיים, עסקיים, אזוריים, ממיקרו למקרו, להגדיר ביחד תכלית אותה הם רוצים להשיג, כולל מטרות קונקרטיות, ואת האמצעים הקיימים לרשות מרחב השותפות על מנת לממשם הלכה למעשה.  נשמע הזוי לא?

במקומות בהם נוצרים מרחבי שותפות אמיתיים בין קהילה – ארגונים עסקיים – חינוך, נוצרה יזמות מפתיעה, אחריות על הקיום, ערבות הדדית, כלכלה בריאה ושוויונית יותר, חוסן אישי וחברתי, צמיחה, התחדשות והשתנות מואצים, והיכולת ליצור מחר חדש כל יום מחדש. חוזרת ומדגישה, נכון  הדבר לאדם בודד שמתכלל את אלף פניו והופך לאדם עוצמתי ומשפיע, למשפחה, לצוות, לארגון, לבית ספר, לקהילה וכן הלאה. זו היום הנוסחה להצלחה והתקדמות!!!

כדי ליצור את מרחב התכללות – שותפות, יש צורך לפעול על פי ששת הערכים הבאים שמתמקדים ביחסים ולא באנשים:

1. אחריות במקום קביים. כל שותף במרחב הנו אוטונום. הוא אחראי לנתיב האישי שלו בלבד. אף אחד לא יכול לקחת בעלות על האחר, אף אחד לא יכול להתערב בנתיבו של האחר, אף אחד לא יכול לבקר, לשפוט, להתלונן על האחר, אף אחד לא יכול להוות קביים עבור האחר, אחרת שליליות שולטת ונוצרת כפייה של שדה פרטני. האחר הוא רק טריגר, רק מראה משקפת. כאן האתגר הגדול הוא: כיצד לעורר אדם להיות אחראי לנתיבו הכלכלי, החינוכי, החברתי מבלי לחפש קביים חיצוניים.
2. מחויבות במקום המתנה לקבל סיוע. מרחב השותפות נמצא בתלות הדדית רקורסיבית. מארג היחסים מזין, משפיע, משתנה הדדית. מתקיימת בו ערבות הדדית. ההחלטות הן לטובת המכלול. לכן, כל אחד מהשותפים מחויב למתוח את השרשרת שהוא לנקודה במרכז שהיא תכלית מוסכמת על כולם ובכך, להעצים את פלטפורמת הטיפוס. מחויבות שכזאת דורשת את איון האגו, את המעבר מזהויות, תכונות, סיווגים והפרדות למהויות, את כיבוד האחר וקבלתו ללא תנאי. במחויבות שכזאת אין משמעות למנטליות של שלי-שלך, אין משמעות לאינטרסים אישיים וצרכים פרטניים, כי זו התחברות לנתיב של מכלול, ולא חיבור לאדם אחר.

3. אמון במקום שליטה. באמון ישנה נכונות להיות מוביל/מובל, להתמזג במקום להפריד, לקחת סיכונים, לפנות מקום, לחבק כישלון. ישנה אמונה באדירות האדם ועוצמתו האין סופית. ישנה נכונות לעבור ממה כדאי לי למה נכון לי/לנו. ישנה נכונות לעבור מתועלת אישית לתועלת לטובת המכלול. ישנה הבנה כי כל הקורה הוא לטובת תהליך הצמיחה, ההתחדשות, ההשתנות והטיפוס (הכול שרשרת של סיבה-תוצאה).
4. תקשורת כנה ושקופה במקום הסתרות. הגיע הזמן לומר אותי, לדבר מהות ולא לגופו של אדם. הגיע הזמן להפעיל בינה – היגיון – מודעות בכול תנועה, בכול הדהוד ולא להתמגנט לתגובתיות, לשיפוטיות ולביקורתיות.
5. למידה במקום שינון. למידה שמרחיבה את חור מנעול התודעה, שמשנה פרדיגמות, ארכיטיפים ומאפשרת להיות אחרת – לדעת אחרת – לחשוב אחרת – לעשות אחרת - ליצור מחר חדש בכול יום מחדש.
6. התוצאה: השתייכות: מוטיבציה, תודעת נאמנות, שירות ליצורי האנוש, הבנה כי רק מכלול יקדם אותנו להישגיות.

בין כל ששת ערכי מרחב השותפות מתקיימים יחסים רקורסיביים שמאפשרים את יצירת הפקעת המרוכזת שהיא פלטפורמת הטיפוס = WE (יחד איכותי) במקום US  (שבטיות) או I (אינדיבידואליות).  כולם  הופכים לאדירים כי אין משמעות למנהיגות של יחידים, להובלה על ידי יחידים, לקבלת החלטות על ידי יחידים, אין משמעות להערצת יחידים, לתגמול בודדים. אלה גורמים למודעות להתפזר, לחולשה הקיומית להתבסס וגורעים מעוצמת הטיפוס.

ביצירת מרחבי שותפות מוכללים עלינו לעבוד במודע עם שתי תנועות מהותיות:

א.      הסתעפות = כוח דוחף = נשיפה = מתיחת כנפי התודעה אל מעבר לחומות שסגרו עלינו עד כה. כלומר, אנחנו מעיזים לשבור תקרות זכוכית, לאתגר מחשבות, לדחוף עוצמות לפתוח שערים של מרחבים שלא העזנו לבקר בהם קודם כדי לדוג פוטנציאל חדשים.

ב.      התמקדות = כוח מושך = שאיפה = קיפול טבעות השרשרת אחת על השנייה. כאשר אנחנו מושכים פנימה את "הדלק" החדש שלכדה רשת התודעה: ידע חדש, אנרגיות חדשות, השראה חדשה, אנחנו פורמים צופנים, מגלים פנים חדשים שלנו, מרפאים תכנים דורשי טיהור, מעבדים ידע חדש, מכלילים את החדש עם הישן ואז מגוללים את השרשרת = מקפלים טבעת על טבעת = מאחדים ניגודים ושונות לכדי פקעת מרוכזת ועוצמתית שמשמשת פלטפורמת טיפוס עוצמתית (בדומה ל- 7 הגופים האנרגטיים שלנו שמקופלים זה על גבי זה ויוצרים ביחד את הגוף הפיסי, או בדומה לכלי הדם שלנו או למעיים שאם היינו מותחים אותם, היינו מקיפים את כדור הארץ מספר פעמים). הקיפול והריכוז מצביע על צבירת עוצמה לעוצמה (יצירת פקעת), מאפשר להאיץ תהליכי צמיחה והתחדשות, לקצר זמני תגובה, להגיע מהר יותר מנקודה לנקודה (בדומה לחורי תולעת). ככול שמרחב השותפות – מרחב היחסים מוכלל יותר, כלומר, יוצר פקעת מרוכזת יותר, מתעצמת פלטפורמת הטיפוס עבור הכוח הדוחף. מתאפשר לנו ליצור מחר חדש כל יום מחדש.

כך מתנהלת מערכת חיה. כך באים דברים לידי קיום. כך מתקבלות החלטות אפקטיביות. כך נולדת מציאות. בגלל תודעה ארצית מוגבלת, רובנו פועלים גירוי – תגובה = תנועה ליניארית רוחבית ולכן ממשיכים לדהור באוטוסטרדת ההרגל המוכר והידוע. משקיעים משאבים רבים בלחבר בודדים, טבעות, שרשראות, אבל בסופו של דבר רוב ההשקעה יורדת לטמיון.

מכאן שלאף אחד ביחסים אין בעלות על “מרחב השותפות”. האנשים מכוננים את המרחב, מעצבים אותו, מזינים אותו, רואים בו מטרה עילאית, אבל כול אחד אחראי לנתיבו בלבד, כול אחד הוא פרוסה שוות ערך מהעוגה השלמה. כול אחד מתנהל ממקום של דוגמה אישית. כול אחד הוא המנהיג של קיומו ללא קשר לתפקידו הפונקציונלי. הזרעים שאנו זורעים בתוך מרחב היחסים, קובעים את הפירות שאנו אוכלים, לא רק לגבי עצמנו, אלא כמו בטבע, אנחנו מאבקים גם את האחרים בחיינו הפרטיים ובארגונים. מכאן שהשינוי הנדרש הוא שינוי צורת היחסים/התנועה ולא שינוי בני אדם.  

התכללות היא יסוד 3 באסטרטגיה חדשה להצלחה:

1. לטפס אל הקומה ה- 100 = קומת מלוא הפוטנציאל של יצור אנוש אמיתי, האמת המוחלטת, מקור ההשראה, ידע אינסופי, אושר. לשם כך עלינו ללמוד כושר חדש = תנועה אנכית = טיפוס (צמיחה והתחדשות היא העסק היחיד). היא זו שתפתח שערים של קומות חדשות של אינטליגנציה וחכמה עד שנהיה ראויים להיכנס לקומה ה-100. זו התכלית החדשה.
2. ליצור מחר חדש: רק טיפוס אל עבר קומות עליונות של פוטנציאל מאפשר לנו לממש הלכה למעשה את החלום של מחר חדש – אדם חדש – ארגון חדש – יחסים חדשים. להביא לידי קיום משהו שלא היה קיים קודם לכן, כל יום מחדש (חיים משמעותיים הם הלקוח היחיד). יזמות, חדשנות, אומץ לפרוץ, להמציא, זמן תגובה. זו המטרה האסטרטגית החדשה.
3. לפתח מרחבי שותפות ביחסים – WE  – התכללות: מאחר והכול מתרחש בתוך יחסים, היכולת להשיג נקודה מרוכזת במרכז שמשקפת מכלול עוצמתי בתוך אדם, בעבודת צוות, בארגון, במדינה (טובת המכלול במקום תועלת אישית, הפרדות והשוואתיות), יוצרת את פלטפורמת הטיפוס (זו הסיבה המהותית להשקיע בעבודת צוותים: התכללות היא הרווח היחיד). זו חובת המשימה החדשה.
4. לנהל מורכבות: לנהל את מערכת "הצלב": תנועה אופקית/תנועה פונקציונלית + תנועה אנכית/תנועה מהותית...לפתח מערכות כמערכות אוטופואטיות (self-creation): מערכות צומחות, מתחדשות ומשתנות מתוך עצמן תוך כדי תנועה לממד הגבוה הבא. זו המנהיגות החדשה וארגוני המחר החדשים.
5. להיות בורא יוצא דופן: פועל ממקום של חופש, ההגה לחייו בידיו, בעלים של תודעת אמת, מאחד ניגודים לכדי שלם. זה האדם החדש.