שיר:
שודדים/אנסטסיס ויסטוניטיס    מיוונית אמיר אור

הָרִאשׁוֹן בַּיַּעַר

הַיַּעַר הוּא דֶּגֶל יָרֹק

הַחוֹשֵׂף אֶת אִשֵּׁי הַלַּיְלָה         אולי אִשֵּׁי (אֵשׁ)?

לְאֹרֶךְ שְׁבִילִים מוּצָלִים, כְּשֶׁהַשִּׁיר

מְזַנֵּק מִגֵּיהִנֹּם עֵינֵיהֶם.

הַחֹפֶשׁ – הַר גַּעַשׁ

שֶׁפּוֹלֵט זְעָקוֹת וִירִיּוֹת.

מִתּוֹךְ פִּיּוֹתֵיהֶם עָפִים

נִצִּים רְעֵבִים.

הַסּוּסִים בּוֹרְחִים בְּלִי אֻכָּף לַפְּסָגוֹת,

מִן הַשָּׁמַיִם נוֹפְלִים מַטְבְּעוֹת

וּמְלָכִים מְנֻפָּחִים.

בְּלִבִּי צִמְחֵי הַלַּיְלָה –

דֹּלֶב שֶׁל שַׁחַם.

הַשֵּׁנִי בַּכֶּלֶא

סוּסִי בָּרַח דֶּרֶךְ הָעֲרוּצִים

רוֹדֵף אַחַר פַּעֲמוֹנֵי הַבֹּקֶר.

נָשִׁים חִוְּרוֹת מִתַּחַת לַיָּרֵחַ

מַחְלִיקוֹת עַל גְּדַת הַנָּהָר.

לִבִּי פּוֹעֵם בְּפַרְסוֹת סוּסִי.

בָּעִיר הַקַּמְצָנִים

מְמַסְמְרִים אֶת חַלּוֹנוֹתֵיהֶם.

עִם שַׁחַר מְחַכֶּה לִי קִיר

אוֹ לוּלָאָה בַּכִּכָּר.

הַשְּׁלִישִׁי עַל הַגַּרְדּוֹם

בִּקְצֵה הַחֶבֶל הָאוֹר,

בַּזִּכָּרוֹן הָאָדֹם, הָאַחֵר.

הַיְלָדִים מַשְׁלִיכִים אֶת אֲרוֹנִי

– סְפִינָה שְׁחֹרָה – אֶל הַנָּהָר.

אָה, הַנְּהָרוֹת הָהֵם, הַמְּלֵאִים בְּיַיִן

וְשִׁירִים צְפוֹנִיִּים.

וְאָז הַיָּם הַשָּׁקֵט, הֶעָצוּם.

אֲנִי עוֹלֶה וּבָא מִן הָעוֹלָם שֶׁהֶחְלִיד.