יעלת חן/ רבי יהודה הלוי
א
יַעְלַת הַחֵן תִּשְׁאָלֵנִי
אֶת מִי חָשַׁקְתָּ בִּצְבָאוֹת
וָאֹמַר לָהּ אִם לֹא תֵדְעִי
הָסִירִי אֵת הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת.
וּמַה פַּרְדֵּס נְטָעָיו הוֹד וְיֹקֶר
אֲשֶׁר נֹתְנִים פְּרִי עֶרֶב וּבֹקֶר
וּבוֹ פֶלֶג מָלֵא מַיִם יְפוּצוּן
לְהַשְׁקֹתוֹ בְּמֶתֶק אֵין לְחֵקֶר.
וְחַכָּה עַל פְּנֵי מַיִם תְּשַׁלַּח
וְדָג גָּדוֹל אֲרַמִּי יַעֲלֶה לָךְ.
וּמַה בֹּכָה בְּלִי עַיִן וְעַפְעַף
בְּבִכְיָהּ יִשְׂמְחוּ בָּנִים וְאָבוֹת
וְעֵת תִּשְׂחַק וְלֹא תִבְכֶּה בְעֵינָהּ
בְּשָׂחֲקָהּ תַּעֲצִיב כָּל הַלְּבָבוֹת.
וּמִי חָשׁוּק אֲשֶׁר תִּפְנֶה בְּכָל עֵת
אֱלֵי פָנָיו וְתִרְאֶה בּוֹ דְבָרִים
בְּנָסְעוֹ מִמְּךָ יָפִיק רְצוֹנְךָ
וְלֹא יוֹעִיל בְּשִׁבְתּוֹ בַחֲדָרִים.
אִיעָצְךָ אַיֵּה
אַסְגִּיר עֲצַת אַרְיֵה
בַּטָמוּן בְּגֵו כֶּסֶף
צְפַנְתִּיו בְּשֵׁם יוֹסֵף
דְּרוֹש דָּת לְמוֹרֶשֶת
וּלְסוֹד קנֵה רֶשֶׁת
חָקֹר פְּתַח שַׁעַר
סַכֵּל עֲצַת נַעַר
תַּקֵּן פְּרִי טַעַם
תָּפֵץ קְשִׁי זָעַם.
בְּשִׁבְעִים אַב מְשָׁרֵת טוֹב תְּשַׁסֵּף
וּבֵין אָביו וְאִמּוֹ אַל תְּאַסֵּף
וְאִם אַתָּה תְאַסְפֵמוֹ בְּיַחַד
יְשׁוּבוּן אֶל מְדוֹרָמוֹ בְּכֹסֶף.