שיר:
שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וְכָל אֶחָד לְחוּד/ יעקב ברזילי

אַתְּ שָׁכַבְתְּ לְיָדִי                                          

כְּמוֹ פַּעֲמוֹן חָלוּד

שֶׁהִפְסִיק לְצַלְצֵל.

פָּנַיִךְ, פְּנֵי שַׁיִש קַר

וְיָדַיִךְ,

כִּמְטוּטֶלֶת שָׁעוֹן

שֶׁנֶּעֱצַר בַּמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת.

יַחַד שָׁכַבְנוּ פְּרַקְדָּן

וְנָעַצְנוּ עֵינַיִם בַּתִּקְרָה הָרוֹקֶדֶת

אַתְּ רָאִית

זוּג רְמָשִׂים מִסְתַּבֵּך

בְּקוּרֵי רֶשֶׁת סְבוּכָה,

אֲנִי רָאִיתִי

עַכָּבִישׁ מִזְדַּוֵּג

עִם בַּת-זוּגוֹ.

מִשֶּׁפָּסַק הָרִקּוּד

פָּנִינוּ לַכְּתָלִים

וְעַכּוּזֵינוּ נִפְגְּשׁוּ

פָּנִים אֶל פָּנִים.