שיר:
בַּחֲדַר-הַחֹשֶׁךְ/ יהודית אוריה

אֲנִי מִתְחַבֶּרֶת לַדִּיסְק הָאֵינְסוֹפִי

הוּא מַתְחִיל וְרוֹשֵׁם

זְרִיחָה שֶׁתַּתְחִיל

עֵינֵי חֲתוּל-הַצֶ'שַׁיְר הַמְּעִירוֹת

לוֹקְחוֹת אֶת הַחוּט וּמַשְׁחִילוֹת אוֹתוֹ לְקוּף-הַמַּחַט הַמְּדֻיָּק

הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית בָּאֻנָּה הַהִיא מֵעוֹלָם לֹא נְגוּעָה

הָאֻנָּה הָאַחֶרֶת הָרְחוֹקָה בָּאֹפֶק הַשְּׂמָאלִי בְּיוֹתֵר

הַמִּתְרַחֵק

הוּא מִתְרַחֵק, הָאֱלֹהוּת שֶׁלְּךָ, הַגּוֹמַעַת

וּמַגְמִיעָה, הָרָה וּמְדַלֶּגֶת כְּהֶקֵּף הַכְּנָפַיִם שֶׁל אֵיזֶה בַּז דּוֹאֶה בַּשָּׁמַיִם

הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית הַקּוֹרֵאת לְךָ

הִתְחַלְנוּ לְדַבֵּר, וְהַמֶּרְחָב שֶׁלִּי גָּדַשׁ אֶת הַסְּאָה וְחָרַג מִגְּבוּלוֹתֶיךָ

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת סְלִילֵי הַשֶּׁקֶט עַל הַקּוֹאוֹרְדִּינָטָה הָאֵינְסוֹפִית

מִשְּׁנֵי צִדֵּי מֶרְחַב-הַהַכָּרָה שֶׁלִּי, וּמֵעֵבֶר לְגוּף הַקּוֹל הַנִּשְׁמָע שֶׁלְּךָ

צָרִיךְ לִבְרֹא אֶת גּוּף-הַמֶּרְחָב שֶׁאָבַד גּוּפוֹ הַקּוֹנְקְרֶטִי

הָלַכְתִּי לִתְמוּרַת-הָעֲרָפֶל עַל הַמַּבָּט הָעַז

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֹפֶק לֹא פִיסִי

שָׁמַיִם וְיָם לֹא פִיסִיִּים

שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה לְמָצְאָם

בְּעֵינֵי שׁוּם אָדָם