מאמר:
צפופים לרווחה – זהות, שפה, זכרון / אריה רובינוביץ
המיזם של נורית צדרבוים, "צפופים לרווחה", מתנהל לו בגאון זה מספר חודשים. נורית מצליחה, כל פעם מחדש, לאתגר אותנו עם נושאים הנגזרים מתוך המיצב שלה, כשמו של המיזם. מלבד שני המפגשים אשר דנו ב "מלאכת נשים", שאר המפגשים נדרשו להעמקה בחקר בשל הפלפול הפילוסופי שבהם הם דנו. נראה לי על פניו שנושא המפגש הנוכחי דן בשלושת מרכיבי היסוד העיקריים של המיצב, שלושה שבאמצעותם ניתן יהיה להבין טוב יותר את היצירה, יסודות האמנות של נורית והאמנות העכשווית בכלל.
"המיצב הוא יצירת אמנות המתפרסת בחלל ומשנה אותו על מנת ליצור חוויה כוללנית שונה מהצפייה החזיתית המסורתית".
עם כך אין כל ספק שהמיצב של נורית עונה בהחלט על הקריטריונים ויש בו אמירה אישית, הוא אכן יוצר חוויה כוללנית, שונה מן הצפייה החזיתית המסורתית והוא אכן נתון בתוך חלל המשנה אותו.
כל מה שנכתב ונטען בהמשך הוקרא בערב המפגש ועשוי לשמש כבסיס למחקר מורחב יותר שיעסוק במיצב.
ראשית נדון ב "זהות" - זהות עפ"י ההגדרה הוא מונח בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה המתאר את תפיסת האדם את עצמו ואת תפיסת החברה הסובבת אותו. לשם גילוי נאות, אין בכוונתי לדון כלל בזהות האישית של היוצרת אלא אתרכז אך בזהות האמנותית שלה. לדעתי הפורטרט העצמי, המשובץ במיצב, זה שהפך ברבות השנים למוטיב המרכזי בעשייה האמנותית שלה, זה המכריז בראש גלי :" זו אני וזו זהותי האמנותית", נוטל למעשה את התפקיד המרכזי בתעודת הזהות האמנותית שלה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בתעודות הזהות הנושאות את צילומי הפספורט. הזהות האמנותית של נורית באה למעשה לידי ביטוי גם במגוון הרחב של הביטויים הפלסטיים, רבי ההבעה, בצורה ובצבע, שמתקשרים היטב עם המתבונן בהם. הזהות האמנותית הזו נפרסת על פני תקופות שונות, וניכרים בה שינויים חזותיים. שינויים אלה באים לידי ביטוי בקווי המתאר, בהנחת הצבעים ובקשת הגוונים. השינויים הם מאוד דינמיים ומעיזים ביותר, מה שמייחד מאוד את דרכה האמנותית של נורית, חסרת המנוח, החותרת תמיד לשינוי וחדשנות. נוסיף לכל זאת גם את השירים הממוסגרים ואת אלה שרשומים על גבי הקירות והרי לכם מכלול שלם המבטא את הזהות האמנותית של נורית. האם יש שינויים בזהות האמנותית בעקבות שינויים באישיות ? בכך איני מתיימר לדון.
נדון עתה בקצרה ב "שפה" - השפה שבה משתמשת נורית במיצב, זו המבקשת לתקשר בין מעשה היצירה למתבונן בה הן שפתן של האמנות הפלאסטית והשירה, שפתה הויזואלית של נורית. שפת הצורה, הצבע והשירה. הללו נבחרו בקפידה רבה ע"מ לשוחח ביניהן ועם המתבוננים בהן, מאוזנות ומשרתות היטב את המכלול השלם של המיצב.
ובאשר ל "זיכרון" - מבחינתי המיצב של נורית הינו ספר זיכרון אשר דפיו עוטים את הקירות שמסביב. הוא מסכם פרקים שלמים בתולדות היצירה של נורית, למעשה זו אסופה של חומרים שבחרה נורית להציג, סביר להניח בקפידה רבה, בהם ציורים, בדים רקומים, בקבוקים, טקסטים ועוד. יצירה המשלבת בתוכה, סביר להניח, מסרים אישיים של היוצרת, גלויים וסמויים כאחד. אנו מכירים היטב את נורית, יוצרת דינמית ששואפת להתחדשות. התחדשות זו באה לידי ביטוי בחיתוך יצירות ישנות וחיבורם מחדש, זיכרון חלקי היצירה הקודמים מתקיים אך תבניתה של היצירה משתנה. תהליך נוסף שבו מעורבת היוצרת ואף בו יש סממנים של זיכרון הינו גריסתן של יצירות ישנות והכנסתן לבקבוקים, תצוגה המזכירה כדי אפר של מתים ובשם הזיכרון, טרם גריסתן היא מתעדת אותן וצילומי המקור מודבקים ע"ג הבקבוקים, .
לסיכום
בסקירה זו עשיתי כל מאמץ ע"מ להתחקות אחרי הרציונל של המיצב על מרכיביו השונים. כשאני צמוד לשלושת מרכיבי היסוד של המיצב ודרכם אני מנסה לנתח את היצירה.
נעסוק עתה בתרגיל בגימטרייה, האותיות הראשונות שמרכיבות את נושא הדיון הינו :ז, ש, ז =314= ל "הציג את עצמו"= ואכן המיצב מיטיב להציג את עצמו.
- אריה רובינוביץ-מבקר וסוקר תרבות
