שיר:
בְּאֵין זְמַן/ רענן פרומן

הַזְּמַן הִמְשִׁיךְ וְלֹא עָצַר,
אַךְ נִרְאֶה שֶׁרֶגַע לֹא עָבַר.

עַכְשָׁיו לִקְצוֹר מִיָּד וְלֶאֱסוֹף,
נֶעֱלַם הַיְּבוּל נִשְׁלַח לְאֵין סוֹף.

לְרֶגַע זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ סוֹף,
וְאַחַר כָּךְ זֶה כְּבָר לֹא.

הָאֶתְמוֹל נִרְאֶה מָחָר,
וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מֻכָּר.

הַיָּמִים הִתְקַצְּרוּ,
וְהַלֵּילוֹת הִתְקַדְּרוּ.

הַצְּחוֹק עִם הַדֶּמַע נִפְגָּשִׁים,
מְחֻבָּקִים יַחַד בְּגַעֲגוּעִים.

מַבָּט בּוֹהֵק מְחַפֵּשׂ אַהֲבָה,
הִיא אוֹתְךָ לַנֶּצַח תֵּדַע.

הַזְּמַן נִמְשָׁךְ בְּלִי מֶשֶׁךְ,
אַךְ מַמְשִׁיךְ לִגְבּוֹת הַנֶּשֶׁךְ.

הַזִּכָּרוֹן מְנַסֶּה לִמְשׁוֹל,
וְהָאֵין מְחַפֵּשׂ לִמְחוֹל.

הַחִיּוּךְ הַמַּבָּט מַמְשִׁיכִים לִחְיוֹת,
מַבָּטֵנוּ כָּמֵהַּ יַמְשִׁיךְ לִבְהוֹת.

לְלֹא זְמַן זוֹהֲרִים יָמֶיךָ הַצְּעִירִים,
יְמַלֵּא הָאוֹר שֶׁבְּךָ אֶת כָּל הַיְּקוּמִים.

* רענן פרומן-משורר