שיר:
בְּעוֹדֵנוּ מְדֻבָּקִים/ רבי יצחק אבן כלפון

בְּעוֹדֵנוּ מְדֻבָּקִים קְשׁוּרִים

מְחֻבָּרִים בְּמוֹ אַחַת חֲבוּרָה,

הֲשָׁאַלְתִּי בְשָׂמִים רֹאשׁ וּמֹר אוֹ

עֲצֵי בֹשֶׂם לְהָרִיחַ קְטוֹרָה?

             לְמַעַן כִּי דְבַר פִּיךָ בְאַפִּי

כְּמֶרְקָחָה מְמֻלָּחָה  טְהוֹרָה,

וְרֵיַח אַפְּךָ טוֹב מִשְּׁחֵלֶת

וְעֵץ רָטֹב וְכָל- מִינֵי תְשׁוּרָה –

וְהָיָה דַי לְנַפְשִׁי זֹאת לְעוֹלָם

            בְּשׁוּרִי אֶת- דְּמוּתָךְ הַהֲדוּרָה.

אֲבָל עֶת- בֹּא יְמֵי פֵרוּד וְרִחוּק,

אֲשֶׁר טָסוּ כְּמוֹ רוּחַ סְעָרָה,

שְׁאִלְתִּיךָ עֲצֵי בֹשֶׂם לְשׂוּמָם

מְקוֹם נִטְפֵי שְׂפָתָךְ הַבְּרוּרָה.

            וְעֵת, אָחִי, הֲבִינוֹתָה בְּבֹאִי

אֲשֶׁר אֶשְׁאַל לְשַׁלֵּם הַנְּדֵרָה,

אֲזַי קַמְתָּ וְהִשְׁכַּמְתָּ לְךָ, לֹא

לְהוֹעִילוּת וְלֹא דֶרֶךְ סְחוֹרָה.

כְּתֹב, אָח, זֹאת לְזִכָּרוֹן לְעוֹלָם

      וְשִׂים אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ סְדוּרָה:

עֲדֵי יָשוּב יְשִׁיבֵנִי אֱלֹהַי

וְיַרְאֵנִי תְמוּנָתָךְ מְהֵרָה,

חֲתֹר בַּקִּיר וְצֵא וּבְרַח בְּרִיחַת

שְׁתֻם- עַיִן אֱלֵי אֶרֶץ פְּתוֹרָה.