סיפור:
שלושים למותי/בלפור מור
" תגיד למה חיכית?" אני שומע את קולי בטון מלגלג קמעה, ביום השלושים למותי.
"חיכיתי לזמן שיעבור והוא עבר בדיוק בזמן," אני עונה לו בחדות ובנחרצות של מנצח שהגיע לקו הגמר.
"למרות התלהבות המנצח שלך זה נשמע די פתטי," הוא קובע.
" מה פתטי כל כך , הזמן היה הדבר היחידי ,היציב שיכולתי לסמוך עליו , ידעתי בוודאות ,מתי היה אתמול ומתי יהיה מחר , או מחרתיים, והוא מעולם לא פספס ותקתק היטב כמו שעון," אני מסביר לו.
"ממתי הזמן היה גורם שיכולת לסמוך עליו? ,הרי כל הזמן סמכת על אלוהים, ושהוא ינחה אותך בדרכך," הוא משיב
" תגיד," הוא מוסיף ושואל, "יש אלוהים?"
" יש אלוהים," אני עונה לו ,"אבל הוא הפוך" .
"תגיד, מה עובר עליך ירדת מהפסים?" הוא נוזף בי.
" מה אתה כועס? כשתגיע אלינו גם אתה תגלה את הסוד," אני משיב בקול שקט וסמכותי ,כמי שכבר גילה את האמת.
" אבל אם כבר שאלת הבה אחסוך ממך את כל העליה למעלה, " אני ממשיך ואיני ממתין לדבריו.
"כמה דקות אחרי שקברת אותי . ערכו לנו קבלת פנים. אתה שואל מי זה לנו? כל אלה שעלו איתי באותה השעה לשמיים: נוצרים, מוסלמים, יהודים , בודהיסטים וכל מיני כאלה שהשיגו כרטיס לאירוע. מחזה מרהיב מאין כמותו,אחרי שאכלנו והיינו כולנו מדושני עונג ,ביקש מאיתנו המנחה לשבת ולקבל את פניו של אלוהים , על הבמה עלתה אישה קטנה ,שחרחורת עם עיניים סגולות ,לא יכולתי להסיר מבטי מהן.
האישה ברכה אותנו עם הגעתנו ואמרה: "אני אלוהים , אני מודה לכם בני האדם שבראתם אותי בצלמכם. אמונתכם מבטיחה לי חיי נצח,גם אתם יכולים.
מיד אחר כך היא נעלמה.
" עכשיו הבנתי למה התכוונת כשאמרת : "יש אלוהים, אבל הוא הפוך" רצית לרמוז לי שאנחנו בראנו את אלוהים , ואנחנו הם אלה הכל יכולים , השולטים, מנווטים וקובעים."
אני חש בקולי את הדרת הכבוד הפתאומית שהוא מייחס לי.
"לרמוז לך," אני צועק עליו בתוכחה, "הרי כל פעם שחשבתי שאני אלוהים, ושיש לי את אפשרות הבחירה, ורציתי לקבל סוף סוף החלטה בעצמי, לטובתי האישית ולהשפיע, דאגת לומר לי "תירגע אתה לא אלוהים". הצלחת לסרס אותי, דפקת לי את החיים, לא בחרתי בכלום,רק לרצות אותך כל הזמן, וכל מה שקרה לי היה מקרי ולא בשליטתי בכלל ."
"אני רואה שגם לאחר המוות לא השתנית. מתי תלמד לקחת אחריות על המעשים,ההצלחות והכשלונות שלך, ולא להאשים אותי בהם?
שמתי לב שדווקא מאוד נהנית מההלוויה שלך" סנט בי קולי בנסותו להשתלב בחוויותי מהאירוע החגיגי."
" כן היה מאוד מרגש, הגיעו אנשים שלא ציפיתי שיגיעו. ראית איך חגית בכתה? מה מיהרת לחבק ולנחם אותה,לא יכולת לתת לי להנות קצת מאהבה אבודה? תגיד הם באמת התכוונו אלי במה שאמרו בהספדים? סוף סוף זכיתי לממש את זכות הבחירה ולהיות אלוהים"
"אם כבר הגעת אל המקום הזה , אז סיימתי את תפקידי" אומר הקול שלי ונעלם. שלוות אלוהים, פרדס חנה כרכור השתררה, ואני שקעתי במחשבות. למה היא התכוונה אז בקבלת הפנים, כשאמרה לנו : "אמונתכם מבטיחה לי חיי נצח, גם אתם יכולים"? חיוך גדול וצחוק מהדהד הציף אותי כהרף עין. הרי אמונות דתיות עמוקות אינן שונות הרבה זאת מזאת: האמנתי במערכת רעיונות אחת , אאמין בכולן. כולן מציידות אותנו בכלים המאפשרות לתת בהם אמון , להשליך יהבנו עליהם , ולהתפתות על נקלה לחיי הנצח שהן מבטיחות לנו. הדת הזורואסטרית, המיתולוגיה היוונית, הדתות המונותואיסאטיות כולן יחד וכל אחת לחוד מבטיחות לנו את משמעות החיים על פני האדמה,ואם אפעל לפי הכללים, אשוב שנית ואזכה בחיי נצח.
אם הייתי בן הדת הזורואסטרית ,אז דמעותי ודמעות חבריי היו נאספות על ידי האל, לאוצר מיוחד בשמים, שכאשר יבוא היום והסבל האנושי ימלא עד תום את אוצר הדמעות, ויכפר על חטא קדום, או אז יהפוך האל את הדמעות לטל ויחיה בהם את המתים. אם אאמין בקיומו של אלוהים, בקיומו האמיתי של ישו כמשיח, בקיומו של דין גיהינום , ובמציאות האובייקטיבית של כור המצרף, אוכל לעלות ל"ירושלים העליונה" ולקחת חלק במלכות השמיים שהבטיח ישו. אם בן לדת היהודית אני, תחיית המתים היא תחילת " העולם הבא" שהוא הגמול הסופי והנצחי לצדיקים ורשעים. לאחר תחייתי, וזאת בתנאי שנקברתי בארץ ישראל, אקבל בגופי ובנפשי את הגמול הראוי לי.
השעון מתקתק, עוד מעט אהיה בן שבעים. הגיע הזמן לבחור את הדרך לסיים את פרק א' ולשוב ולחיות מחדש'. הרהרתי לעצמי. 'אני בטוח שאפשר גם אחרת. פרק ב' שלי חייב להיות שונה לחלוטין מחיי הנוכחיים. רק על כארון והרפסודה שלו אני יכול לסמוך'. איזה מזל, שבשנים האחרונות למדתי היטב על כארון ועל סגולותיו להעביר את המתים בדומיה ,אל העולם הבא על גבי נהר ה"סטיקס".אני יודע שלא אוכל להגיע לעולם הבא בלי לעבור על מימיו הכהים של הנהר, או אז, אבקש את עזרתו של כארון להשפיע על קרברוס שומר השאול,הכלב בעל שלושת הראשים שיאפשר לי להיכנס. כל זאת כדי שאוכל להתארגן , להגיע מהר ככל שאפשר לנהר ה"ליתי" לשתות ממימיו ולשוב אל עולם החיים כתינוק חדש.'
