מאמר:
בין א.ב. יהושוע לדוד גרוסמן/ גאולה חמילבסקי
המבקרת אריאנה מלמד כתבה בויקפידה בתאריך 3.4.2008
שיש בספר "אישה בורחת מבשורה" התכתבות ענפה ומודעת לגמרי עם ימי צקלג של ס. יזהר
ואני אומרת שיש קרבה מדהימה לספר "אישה בורחת מבשורה" עם הספר "המאהב" של א.ב יהושוע.
כאשר קראתי את הספר "אישה בורחת מבשורה" כל פרק בספר הזכיר לי את ספרו של א.ב יהושוע "המאהב". שנכתב שנים רבות לפני הספר "אישה בורחת מבשורה" במהלך הקריאה נדהמתי לגלות שהעלילה בשני הספרים סבה סביב אותו נושא, כמו כן סביב אותו מבנה.
להלן הדימיון בין שני הסיפורים:
דוד גרוסמן א.ב יהושוע
מסע לקראת אובדן מסע לקראת התפרקות
הדמויות
< >
אברם (מאהב) אילן (הבעל) גבריאל (מאהב) אדם (הבעל)
(מעסיק ערבי) (דוצ'ה סבתא) (מעסיק ערבי)
סיפורים סיפורים
אורה(האישה) אדם (בן) אסיה(האישה) יגאל (הבן המת)
עופר (הבן שכביכול עומד למות) דאפי (הבת)
המשולש הנצחי
אם כן ההשוואה בין שני המשולשים מלמדת על דמיון במערכת המשולש הנצחי, גבר אישה ומאהב.
אולם מערכת כזאת נמצאת ברומנים רבים ואין לתמוה על כך ששני הסופרים בנו את המשולש הזה , אבל כאשר הדמויות הזהות בְּמִסְפָּר בשני הספרים, מייצגות תפקידים זהים בשתי העלילות וגם נרקמות באותם חוטים של התפרקות האהבה וריסוק המשפחה, נשאלת השאלה האם לפנינו אכן רעיון חדש, או האם לפנינו גרסה חדשה לספר "המאהב ?
אבדן והרס
בספרו של דוד גרוסמן, הפחד מן הבשורה כלומר, הפחד מאובדן הבן עופר הוא שמוביל להתפרקות, ואילו בספרו של א.ב יהושוע אובדן הבן יגאל בתאונת דרכים הוא שמוביל את המשפחה להרס.
ההבדל בין שני הרעיונות הוא שבסיפור הראשון ההרס נגרם בגלל אירוע שעומד להתרחש בעתיד.
ואילו בסיפור השני האירוע התרחש בעבר.
בספרו של דוד גרוסמן, האירוע שעומד להתרחש גרם להורים לצאת למסע, כלומר לברוח מאותה טראומה שעומדת להתרחש. האב יוצא למסע בדרום אמריקה, ואילו אשתו אורה יוצאת למסע הרחק מירושלים. היא מטיילת קרוב לגבול לבנון עם המאהב שלה אברם. כמו כן הבעל אילן לא רק מודע לקשר שמתנהל בין אורה והמאהב שלה אברם, אלא הוא גם מעודד את הקשר הזה.
מהלך הבריחה של האם ואב שנבע מתוך פחד, שמא יקבלו בשורה רעה, לדעתי הוא מהלך מופרך. שכן המציאות מלמדת שהורים לחיילים לוחמים, לא עוזבים את ביתם, אלא נשארים צמודים לחדשות.
ואילו בספרו של א.ב יהושוע, האירוע שקרה, מות הבן, גרם לאסיה, האם לצאת למסע התבודדות, היא עוסקת בעצמה ובעבודתה וכך מתרחקת מבעלה ומנסה למצוא ניחומים בחיק המאהב גבריאל. ואילו בעלה לא רק מקבל את המאהב בהבנה, אלא מעודד את האהבה הזאת, אבל במקביל הוא לא מוותר על אהבתו שלו, הוא מנסה לכבוש את לבה של החברה של בתו.
ההבדל בין שני האירועים, אבדן עתידי של הבן החי לעומת אבדן שהתרחש בעבר של הבן המת. בגינם הגיבורה אסיה בספר "המאהב" יוצאת למסע מחוץ לעצמה, ואילו הגיבורה אורה בספר "אישה בורחת מבשורה" יוצאת למסע פנימי.
הבעלים גם כן בוחרים, יוצאים למסע. אילן בורח עם בנו אדם לדרום אמריקה, ואילו אדם בורח אל סיני באמתלה שהוא מחפש את המאהב של אשתו.
המאהבים
המאהבים בשני הספרים כמו נכפה עליהם הקשר, והמלחמה הוותה עבורם בריחה מן הקשר הזה.
ואילו הבעלים יוצאים למסע חיפוש אחרי המאהבים שנעלמו. בדרך שניהם מצאו מסייעים שעזרו להם להגיע אל המאהבים שהיו בשדה הקרב.
אם כן שני הבעלים מעודדים את הקשר של הנשים עם המאהבים שלהן.
הילדים
לבן עופר בספרו של גרוסמן יש נוכחות פיסית וגם דמיונית, באופן שאורה מנהלת אתו דו שיח פנים אל פנים, אבל היא גם מנהלת דו שיח עם הרוח שלו , רוח שנוצרה בדמיונה ואתה היא צועדת לאורך המסע.
הבת דאפי בספרו של א.ב יהושוע כמעט מתעלמת מהנתק שהתרחש בין אימה לאביה וגם מהקשר של אימה למאהב. הבית לא העניק לה חום ולא אהבה, לכן בהזדמנות הראשונה שמישהו העניק לה אהבה היא התמסרה לו, גם כאשר ידעה שהוא ערבי שעובד אצל אביה.
אם כן הדמויות של עופר ושל דאפי מופקרות, לכן עליהן לנהל את חייהן לבדן בתוך במשפחה הרוסה.
עובד ערבי
בשני הסיפורים ערבי ממלא תפקיד של פועל או עובד שמשתלב בתוך המשפחה, כמו היה בן בית, אך למעשה הוא מוצג בסיפורים כמי שבא לשרת את האינטרסים של הבעלים אורי ואדם.
סבתא
בספר של דוד גרוסמן לא מופיעה דמות של סבתא, ואילו בספר של א.ב יהושוע הסבתא מהווה חלק דומיננטי שגורם להופעתו של המאהב.
מלחמת יום כיפור
בשני הספרים הגיבורים שלוקחים חלק במלחמת יום כיפור יוצאים ממנה כואבים ומבולבלים.
הכתיבה
לדעתי, דוד גרוסמן וגם א.ב יהושוע מרבים במילים בכתיבה, יש להם אוצר מילים למכביר והם דוחסים ומעמיסים אותן על הדף, מבלי לחשוב שהן מעכבות את העלילה ואפילו מעייפות ומכבידות על הקריאה. הקורא מחפש את העלילה בין מילים גבוהות, שלעתים כתובות, כמו היו בתי שיר.
ואולי עומס היתר במילים בא לבטא ווירטואוזיות בכתיבה. אולם אופן כתיבה שכזה לא יכול ליצור רומן מרתק עלילתי וזורם.
וכל זאת נאמר למרות שיהושוע חסך במילים בספרו "המאהב", אבל למרות החיסכון הזה, לדעתי הפרק שעסק במלחמת יום כיפור בשני הספרים היה ארוך מייגע וכמעט שלא תרם כלל לעליה.
